זוהר:

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שמות יב) זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, וּכְתִיב וְכָל עֶבֶד אִישׁ וְגוֹ'. וּכְתִיב תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. וּמַה פִּסְחָא דְּאִיהוּ בִּשְׂרָא לְמֵיכְלָא, עַל דְּאִתְרְמִיז בְּמִלָּה קַדִּישָׁא, אָסִיר לְכָל הָנֵי לְמֵיכַל בֵּיהּ, וּלְמֵיהַב לְהוּ לְמֵיכַל, עַד דְּאִתְגְּזָרוּ. אוֹרַיְיתָא דְּהִיא קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים (דקדישא) שְׁמָא עִלָּאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.‏

רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּהִי, אָמַר לֵיהּ, הָא תָּנֵינָן אָסוּר לְלַמֵּד תּוֹרָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְשַׁפִּיר אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא דְּבָבֶל, דִּכְתִּיב, (תהלים קמז) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֲבָל כֵּיוָן דְּאָמַר מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֲמַאי חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ, אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּחוּלָקָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דָּא נָטַע בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, לָכֶם, וְלָא לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.‏

וּבְגִין דְּאִיהִי גְּנִיזָא עִלָּאָה יַקִּירָא, שְׁמֵיהּ מַמָּשׁ, אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא סָתִים וְגַלְיָא, בְּרָזָא דִּשְׁמֵיהּ. וְעַל דָּא, יִשְׂרָאֵל בִּתְרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, סָתִים וְגַלְיָא, דְּתָנֵינָן תְּלַת דַּרְגִּין אִינּוּן מִתְקַשְּׁרָן דָּא בְּדָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹרַיְיתָא, וְיִשְׂרָאֵל. וְכָל חַד, דַּרְגָּא עַל דַּרְגָּא, סָתִים וְגַלְיָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּרְגָּא עַל דַּרְגָּא, סָתִים וְגַלְיָא. אוֹרַיְיתָא הָכִי נָמֵי סָתִים וְגַלְיָא. יִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי דַּרְגָּא עַל דַּרְגָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהלים קמז) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. תְּרֵי דַּרְגִּין אִינּוּן, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, חַד גַּלְיָא, וְחַד סָתִים.‏

מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָא כָּל מָאן דְּאִתְגְּזַר וְאִתְרְשִׁים בִּשְׁמָא (נ"א ברשומא) קַדִּישָׁא, יָהֲבִין לֵיהּ בְּאִינּוּן מִלִּין דְּאִתְגַּלְּיָין בְּאוֹרַיְיתָא, כְּלוֹמַר, מוֹדִיעִין לֵיהּ בְּרֵישֵׁי אַתְוָון, בְּרֵישֵׁי פִּרְקִין, יָהֲבִין עָלֵיהּ חוּמְרָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא יַתִּיר, עַד דְּיִסְתָּלַק בְּדַרְגָּא אָחֳרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (ליעקב שפיר). אֲבָל חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר. וּכְתִיב (בראשית לה) לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב וְגוֹ'. חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אִלֵּין רָזֵי אוֹרַיְיתָא וְנִמּוּסֵי אוֹרַיְיתָא, וְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא, דְּלָא יִצְטָרְכוּן לְגַלָּאָה אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר כַּדְקָא חֲזֵי.‏

וּמַה לְיִשְׂרָאֵל הַאי, לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְכָל מַאן דְּלָא אִתְגְּזַר וְיָהֲבִין לֵיהּ אֲפִילּוּ אָת זְעֵירָא דְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ חָרִיב עָלְמָא, וּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכֹלָּא בְּהַאי תַּלְיָא, וְדָא אִתְקְשַׁר, דִּכְתִּיב, (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.‏

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (דברים ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׂם, אַבָל לִשְׁאָר עַמִּין לָא שָׂם. בְּגִין כָּךְ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ויקרא כ) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר. וְכֵן כֻּלְּהוּ. יְנוּחוּן אֲבָהָן דְּעָלְמָא, אִינּוּן הִלֵל וְשַׁמָּאי, דְּהָכִי אָמְרוּ לְאוּנְקְלוּס, וְלָא אוֹדְעוּ לֵיהּ מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא עַד דְּאִתְגְּזַר.‏

וְתָא חֲזֵי, מִלָּה קַדְמָאָה דְּאוֹרַיְיתָא, דְּיָהֲבִין לִינוֹקֵי, אָלֶ"ף בֵּי"ת, דָּא מִלָּה דְּלָא יַכְלִין בְּנֵי עָלְמָא לְאַדְבְּקָא בְּסוּכְלְתָנוּ, וּלְסַלְּקָא לֵיהּ בִּרְעוּתָא, וְכָּל שֶׁכֵּן לְמַלְּלָא בְּפוּמֵיהוֹן. וַאֲפִילּוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, וְעִלָאֵי דְּעִלָאֵי, לָא יַכְלִין לְאַדְבְּקָא, בְּגִין דְּאִינּוּן סְתִימִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וַאֶלַף וְאַרְבַּע מְאָה וַחֲמֵשׁ רִבְּבָן דְּעָלְמִין, כֻּלְּהוּ תַלְיָין בְּקוּצָא דְּאַלֶ"ף, וְשִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן קַדִישִׁין גְלִיפִין בְּאַתְווֹי רְשִׁימִין, דְּקַיְימוּ בְּהוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, שְׁמַיָא וְאַרְעָא, וְכוּרְסְיָיא יְקָרָא דְּמַלְכָּא, תַּלְיָין מִסִּטְרָא חֲדָא לְסִטְרָא חֲדָא, דִּפְשִׁיטוּתָא דְּאָלֶף, קִיוּמָא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְסַמְכִין דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא.‏

וּשְׁבִילִין סְתִימִין, וְנַהֲרִין עֲמִיקִין, וְעֶשֶׂר אֲמִירָן, כֻּלְּהוּ נָפְקִין מֵהַהוּא קוֹצָא תַּתָּאָה דִּתְחוֹת אָלֶף. מִכָּאן וּלְהָלְאָה שָׁארֵי לְאִתְפַּשְׁטָא אָלֶף בְּבֵית. וְלֵית חוּשְׁבָּן לְחָכְמְתָא דְּהָכָא אִתְגְּלִיף.‏

בְּגִינֵי (דף ע"ג ע"ב) כַּךְ, אוֹרַיְיתָא קִיוּמָא דְּכֹלָּא, וּמְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא דָּא בְּדָא כַּדְקָא חֲזֵי. וּמַאן דְּאִתְגְּזַר, אִתְקָשַׁר בְּהַהוּא קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וּמַאן דְּלָא אִתְגְּזַר, וְלָא אִתְקְשַׁר בֵּיהּ, כְּתִיב בֵּיהּ, (ויקרא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. (שמות יב) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. דְּהָא אִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא דְּמִסִּטְרֵיהּ, וְאָתֵי לְאִתְעָרְבָא בִּקְדוּשָּׁה. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּפָרִישׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּנוֹי, רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא, מִנַּיְיהוּ וּמִזוּהֲמָא דִּלְהוֹן. עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ירמיה ב) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, וְלָא לְאָחֳרָא. תּוֹרַת אֱמֶת, לְזֶרַע אֱמֶת. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקֵיהּ עַל יְדוֹי.‏

רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כְּתִיב (שמואל א יב) כִּי לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ וְגוֹ', כִּי לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ, מַאי טַעְמָא בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בְּגִין דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וּבְמָּה אִתְקָשָּׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּהַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִתְרְשִׁים בִּבְשָׂרֵיהוֹן. וּבְגִּינֵי כַּךְ, לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ. וְלָמָּה. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל דְּאִתְרְשִׁים בְּהוּ.‏

תָּאנָא, אוֹרַיְיתָא אִקְרֵי בְּרִית, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בְּרִית. וְהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי בְּרִית. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יֵיסָא, אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל שַׁפִּיר. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנָלָן דְּאִקְרֵי בְּרִית. אָמַר לֵיהּ דִּכְתִּיב, (תהלים קו) וַיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וְהָא אִתְיְידַע, וְהָא אִתְּמַר. (ויקרא יח) וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, חֻקּוֹתַי: אִלֵּין אִינּוּן נִמוּסֵי מַלְכָּא. מִשְׁפָּטַי: אִלֵּין אִינּוּן גִּזְרֵי אוֹרַיְיתָא, רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּל אִינּוּן נִמוּסִין מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי צֶדֶק, אִקְרוּן חֻקּוֹתַי, וְאִינּוּן גְּזֵרַת מַלְכָּא. וּבְכָל אֲתַר דְּאִקְרֵי מִשְׁפָּט אִקְרוּן דִּינָא דְּמַלְכָּא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ הוּא. דְּהוּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בַּאֲתַר דִּתְרֵין חוּלָקִין אֲחִידָן דָּא בְּדָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים פט) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, וְאִינּוּן דִּינָא וְרַחֲמֵי. וּבְגִּינֵי כַּךְ חֹק וּמִשְׁפָּט. וְעַל דָּא כְּתִיב (תהלים קמז) חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לְיִשְׂרָאֵל וְלָא לִשְׁאָר עַמִּין.‏

בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. וְתָנֵינָן, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר וְלָא עָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, הֲרֵי הוּא כְּגוֹי בְּכֹלָּא, וְאָסִיר לְמֵילַף לֵיהּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן (שמות כ) מִזְבַּח אֲבָנִים, דָּא מִזְבֵּחַ אֲבָנִים מַמָּשׁ. וְהָא קַשְׁיוּ דְּלִבֵּיהּ בְּאַתְרֵיהּ קַיְּימָא, וְזוּהֲמָא לָא אִתְפְּסָק מִנֵיהּ.‏

בְּגִינֵי כַּךְ, לָא סָלִיק בִּידֵיהּ הַהוּא גְּזִירוּ, וְלָא מְהַנְיָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמות כ) כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. בְּגִינֵי כַּךְ, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי סְתָם. וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. מִלָּה אָחֳרָא (נ"א זעירא), לָא יַהֲבֵינָן לְהוּ, כָּל שֶׁכֵּן רָזֵי אוֹרַיְיתָא, וְנִמוּסִין דְּאוֹרַיְיתָא. וּכְתִיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ' אֱלֹהָיו.‏

תרגום:

[רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שמות יב) זֹּאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, וְכָתוּב וְכָל עֶבֶד אִישׁ וְגוֹ', וְכָתוּב תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. וּמַה פֶּסַח שֶׁהוּא בָּשָׂר לְמַאֲכָל, עַל שֶׁנִּרְמָז בְּדָבָר קָדוֹשׁ אָסוּר לְכָל אֵלֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ וְלָתֵת לָהֶם לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּמּוֹלוּ – הַתּוֹרָה שֶׁהִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (של קדשים), הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.]‏

[רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לוֹ, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁאָסוּר לְלַמֵּד תּוֹרָה לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְיָפֶה הֵעִירוּ הַחֲבֵרִים מִבָּבֶל, שֶׁכָּתוּב לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאָמַר מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, לָמָּה חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, בֹּא רְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נָטַע בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לְעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.]‏

[וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא גְּנוּזָה עֶלְיוֹנָה נִכְבָּדָה, שְׁמוֹ מַמָּשׁ, הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ נִסְתָּר וְנִגְלֶה בַּסּוֹד שֶׁל שְׁמוֹ, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת, נִסְתָּר וְנִגְלֶה. שֶׁשָּׁנִינוּ, שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת הֵן שֶׁנִּקְשָׁרוֹת זוֹ בָּזוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל. וְכָל אַחַת דַּרְגָּה עַל דַּרְגָּה, נִסְתָּר וְנִגְלֶה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּרְגָּה עַל דַּרְגָּה, נִסְתָּר וְנִגְלֶה. הַתּוֹרָה גַּם כֵּן נִסְתָּר וְנִגְלֶה. יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן דַּרְגָּה עַל דַּרְגָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן – יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, אֶחָד גָּלוּי וְאֶחָד נִסְתָּר.]‏

[מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא כָּל מִי שֶׁנִּמּוֹל וְנִרְשָׁם בַּשֵּׁם (ברשם) הַקָּדוֹשׁ, נוֹתְנִים לוֹ בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִתְגַּלּוּ בַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר, מוֹדִיעִים לוֹ בְּרָאשֵׁי אוֹתִיּוֹת וּבְרָאשֵׁי פְרָקִים, נוֹתְנִים עָלָיו חֻמְרָה שֶׁל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְלֹא יוֹתֵר, עַד שֶׁיִּתְעַלֶּה לְדַרְגָּה אַחֶרֶת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (ליעקב יפה). אֲבָל חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, וְכָתוּב (בראשית לב) לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךְ עוֹד יַעֲקֹב וְגוֹ'. חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְהַנְהָגוֹת הַתּוֹרָה וְסִתְרֵי תוֹרָה, שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְגַלּוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בְּדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי.]‏

[וּמַה לְּיִשְׂרָאֵל כָּזֶה, לְעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכָל מִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְנוֹתְנִים לוֹ אֲפִלּוּ אוֹת קְטַנָּה שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ הֶחֱרִיב עוֹלָם וּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּזֶה, וְזֶה בָּזֶה נִקְשָׁר, שֶׁכָּתוּב (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.]‏

[בֹּא רְאֵה, כָּתוּב וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׂם, אֲבָל לִשְׁאָר הָעַמִּים לֹא שָׂם. מִשּׁוּם כָּךְ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ויקרא ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר. וְכֵן כֻּלָּם. יָנוּחוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, הֵם הִלֵּל וְשַׁמַּאי, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ לְאוּנְקְלוּס, וְלֹא הוֹדִיעוּ לוֹ דְּבַר תּוֹרָה עַד שֶׁנִּמּוֹל.]‏

[וּבֹא רְאֵה, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנּוֹתְנִים לַתִּינוֹקוֹת אָלֶ"ף בֵּי"ת, זֶה דָּבָר שֶׁאֵין בְּנֵי הָעוֹלָם יְכוֹלִים לְהַשִּיג בְּשִׂכְלָם וּלְהַעֲלוֹתוֹ בְרָצוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן לְדַבֵּר אוֹתוֹ בְּפִיהֶם, וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְעֶלְיוֹנֵי הָעֶלְיוֹנִים אֵין יְכוֹלִים לְהַשִּיג, כִּי הֵם נִסְתְּרוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְאֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְחָמֵשׁ רְבָבוֹת שֶׁל עוֹלָמוֹת, כֻּלָּם תְּלוּיִים בְּקוֹצוֹ שֶׁל אָלֶ"ף, וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים חֲקוּקִים בְּאוֹתִיּוֹתָיו רְשׁוּמִים, שֶׁעָמְדוּ בָהֶם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל הַמֶּלֶךְ, תְּלוּיִים מִצַּד אֶחָד לְצַד אֶחָד, שֶׁפְּשִׁיטוּת הָאָלֶף קִיּוּמָם שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְתוֹמְכִים שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסוֹד הַחָכְמָה.]‏

[וּשְׁבִילִים נִסְתָּרִים וּנְהָרוֹת עֲמֻקִּים וְעֶשֶׂר אֲמִירוֹת, כֻּלָּם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ קוֹץ תַּחְתּוֹן שֶׁתַּחַת הָאָלֶף. מִכָּאן וָהָלְאָה מַתְחִיל לְהִתְפַּשֵּׁט אָלֶף בְּבֵי"ת, וְאֵין חֶשְׁבּוֹן לַחָכְמָה שֶׁנֶּחְקְקָה כָּאן.]‏

[מִשּׁוּם כָּךְ הַתּוֹרָה הִיא הַקִּיּוּם שֶׁל הַכֹּל וֶאֱמוּנַת הַכֹּל, לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁל הָאֱמוּנָה זֶה עִם זֶה כָּרָאוּי. וּמִי שֶׁנִּמּוֹל, נִקְשָׁר בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְלֹא נִקְשָׁר בּוֹ, כָּתוּב בּוֹ (ויקרא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. (שמות יג) וְעָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. שֶׁהֲרֵי הִתְעוֹרְרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁמִּצִּדּוֹ, וּבָא לְהִתְעָרֵב בַּקְּדֻשָּׁה. בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִפְרִיד אֶת יִשְׂרָאֵל בָּנָיו, רְשׁוּמִים בְּרֹשֶׁם קָדוֹשׁ, מֵהֶם וּמִזֻּהַמְתָּם. עֲלֵיהֶם כָּתוּב, (ירמיה כ) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ, (מיכהז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, וְלֹא לְאַחֵר. תּוֹרַת אֱמֶת, לְזֶרַע אֱמֶת. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקוֹ עַל יָדוֹ.]‏

[רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כָּתוּב (שמואל א יב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ וְגוֹ'. כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ, מָה הַטַּעַם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל? כִּי הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה. וּבַמֶּה נִקְשְׁרוּ יִשְׂרָאֵל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בְּאוֹתוֹ רֹשֶׁם קָדוֹשׁ שֶׁנִּרְשָׁם בִּבְשָׂרָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ. וְלָמָּה? בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּרְשָׁם בָּהֶם.]‏

[לָמַדְנוּ, הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא בְּרִית, וְהָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִקְרָא בְּרִית. וְלָכֵן הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה וְלֹא נִפְרָד זֶה מִזֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יֵיסָא, תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל – יָפֶה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּקְרָא בְּרִית? אָמַר לוֹ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קו) וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וַהֲרֵי נוֹדָע, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ (ויקראיח). חֻקֹּתַי – אֵלּוּ הֵן הַנְהָגוֹת הַמֶּלֶךְ. מִשְׁפָּטַי – אֵלּוּ הֵן גְּזֵרוֹת הַתּוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּל אוֹתָן הַנְהָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת צֶדֶק, נִקְרְאוּ חֻקֹּתַי, וְהֵן גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מִשְׁפָּט, הֵן נִקְרָאוֹת דִּינוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּל הַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּמָקוֹם שֶׁשְּׁנֵי חֲלָקִים אֲחוּזִים זֶה עִם זֶה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (תהלים פט) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךְ, וְהֵם דִּין וְרַחֲמִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ חֹק וּמִשְׁפָּט. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם קמז) חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים.]‏

[מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. וְשָׁנִינוּ, אַף עַל גַּב שֶׁנִּמּוֹל וְלֹא עָשָׂה אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ גּוֹי בַּכֹּל, וְאָסוּר לְלַמְּדוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, (שמות כ) מִזְבַּח אֲבָנִים, זֶה מִזְבַּח אֲבָנִים מַמָּשׁ. וַהֲרֵי קְשִׁי הַלֵּב עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְהַזֻּהֲמָה לֹא פָסְקָה מִמֶּנּוּ.]‏

[מִשּׁוּם כָּךְ לֹא עוֹלָה בְיָדוֹ אוֹתָהּ מִילָה וְלֹא מוֹעִילָה לוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב, כִּי חַרְבְּךְ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. מִשּׁוּם כָּךְ, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי סְתָם. וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. דָּבָר אַחֵר (קטן), לֹא נוֹתְנִים לָהֶם כָּל שֶׁכֵּן סוֹדוֹת תּוֹרָה וְהַנְהָגוֹת הַתּוֹרָה. וְכָתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו.]‏

מאמר: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת – כבר קדמך יוצרך

זוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'

ר' יוֹחָנָן פְּתַח, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: לִבְנוֹת בֵּית מוֹשָׁבוֹ, וְלִיטַע כֶּרֶם לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ, וְאַחַר כַּךְ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, וּלְהוֹלִיד בָּנִים, לְפַרְנְסָם בָּהֶם [בבית מושבו ובכרמו]. וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹטִים, הַלּוֹקְחִים אִשָּׁה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְעִים כָּרֶם, וְאַחַר כָּךְ בּוֹנִים בָּיִת.

כִי הָא דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן, כָּל הַלּוֹקֵחַ לוֹ אִשָּׁה, וְאֵין לוֹ בַּתְּחִלָּה בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לְפַרְנְסָהּ, הֲרֵי זֶה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת, כַּמֵתִים הַנִּקְרָאִים חָפְשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ״ח:ו׳) בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. וְלָמָּה נִקְרָא חָפְשִׁי. לְפִי שֶׁהוּא חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא בַּעֲבוֹדַת אִשְׁתּוֹ.

ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאִלּוּ לוֹקֵחַ עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בַּתְּחִלָּה הָיוּ הַחֲכָמִים וְהַחֲסִידִים לוֹקְחִין אִשָּׁה, וְלֹא הָיָה לָהֶם דֵּי פַּרְנָסָתָם, וּמְמִיתִים עַצְמָם בָּרָעָב וּבַצָּמָא, וּמַנִּיחִים כָּל חַיֵּי הָעה"ז, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וּבַעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה[?] שֶׁהָעוֹלָם טָרוּד אַחַר הַפַּרְנָסָה, צָרִיךְ לְכוֹנֵן בַּיִּת בַּתְּחִלָּה, וּלְזַמֵּן מְזוֹנוֹתָיו, וְאַחַר כַּךְ לָקַחַת אִשָּׁה, וְיָכוֹל לַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. כִּי הָא דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה.

וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה, אָז נִקְרָא עֶבֶד ה', מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ פָּנוּי מִלְּהִסְתַּכֵּל בַּעֲבֵירָה וּבַנָּשִׁים, וּמִלָּתוּר אַחַר לְבָבוֹ וְעֵינָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ט״ו:ל״ט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגו'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְכוֹנֵן בַּיִת בָּרֹאשׁ, וְלַעֲשׂוֹת יִשּׁוּב בַּבַּיִת.

וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד, מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֹדֶם בָּנָה בַּיִת וְכוֹנְנוֹ, וְזִימֵּן כָּל הַפַּרְנָסָה וְהַמְזוֹנוֹת, קֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם. הָאֵיךְ. בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא הַבַּיִת. וְזִימֵּן כָּל הַפַּרְנָסָה הָאֵיךְ. בָּרָא אֶת הַבְּהֵמוֹת, וְאֶת הַחַיּוֹת, וְאֶת הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים הַצְּמָחִים וְהָאִילָנוֹת, שֶׁהֵם זִימּוּן כָּל הַפַּרְנָסָה. לְאַחַר שֶׁהֵכִין הַבַּיִת וְהַפַּרְנָסָה, הֵבִיא אֶת הָאָדָם, וּבָרָא אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְהוֹלִידוּ בָנִים וְעָשׂוּ יִשּׁוּב בַּבַּיִת. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית, בֵּית רֹאשׁ. כַּאֲשֶׁר תָּבִין בָּאוֹתִיּוֹת, תִּמְצָא בי"ת רֹאשׁ. וְכֵן הִתְחִילָּה הַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית, כְּלוֹמַר בֵּית רֵאשִׁית, וְהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד.

וְעִם כָּל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת עִתִּים לַתּוֹרָה, וְלִהְיוֹת עֲמָלוֹ בִּשְׁנֵי הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁיְגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן. וְשֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הֲרֵינִי בֶּן אֲבוֹת הָעוֹלָם, מִמִּשְׁפָּחָה גְדוֹלָה[מכובדת], אֵינִי רָאוּי לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְלֹא לְהִתְבַּזּוֹת. אֱמֹר לוֹ, שׁוֹטֶה, כְּבָר קִדְמָךְ יוֹצְרָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְהוּא עָשָׂה מְלָאכָה קוֹדֶם שֶׁבָּאתָ לָעוֹלָם. וּמְנָא לָן. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב) מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. קָרָא אוֹתָהּ מְלָאכָה. וְכֵן (שם) וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.

וְכִי הָא דְּאָמַר ר' יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה, לָמָּה בָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם אַחֲרוֹן לְכָל הַנִּבְרָאִים. אֶלָּא לְלַמֶּדְּךָ, שֶׁעָשָׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מְלַאכְתּוֹ, וּבָרָא הָעוֹלָם וְכָל צְבָאָם, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן לִמְלַאכְתּוֹ, בָּרָא בּוֹ אֶת הָאָדָם. אָמַר לֵיהּ לָאָדָם, עַד כָּאן הָיִיתִי אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בַּמְּלָאכָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה תִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ, וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם.

וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, לָמָּה נִבְרָא אָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מוֹשֵׁל עַל הַמְדִינָה, וְהָיָה בּוֹנֶה בִּירָנִיּוֹת וְתִיקּוּנִין לָעִיר, וְכָל בְּנֵי הָעִיר מִשְׁתַּעְבְּדִין תַּחְתָּיו. יוֹם א' קָרָא לְכָל בְּנֵי הָעִיר, וּמִינָּה עֲלֵיהֶם שַׂר אֶחָד שֶׁלּוֹ, אָמַר, עַד כָּאן הָיִיתִי טוֹרֵחַ בְּכָל צָרְכֵי הָעִיר, וְלַעֲשׂוֹת מִגְדָּלִים וּבִירָנִיּוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי זֶה כָּמוֹנִי.

כְעִנְיַן זֶה נֶאֱמַר בָּאָדָם, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְאָמַר לֵיהּ רְאֵה בָּנִיתִי כָּל הָעִיר וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי מוֹשֵׁל עָלֶיהָ וּבוֹנֶה אוֹתָהּ כְּכָל חֶפְצִי, כָּךְ אַתָּה תִּבְנֶה וְתַעֲשֶׂה מְלֶאכֶת הָעוֹלָם. מִכָּאן וָאֵילָךְ יִהְיֶה הַכֹּל מָסוּר בְּיָדְךָ, וְכוּלָּם יִהְיוּ מְשׁוּעְבָּדִים תַּחְתֶּיךָ, וִירֵאִים מִמְךָ, כַּאֲשֶׁר הָיוּ יְרֵאִים מִמֶּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט) וּמוֹרָאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ. וְעַל כֵּן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי הָעוֹלָם וְתִיקּוּנָיו, כַּאֲשֶׁר הוּא עָשָׂה בַּתְּחִלָּה.

פירוש הסולם:

רפ) ר' יוחנן פתח וכו׳: ר״י פתח, בחכמה יבנה בית. שלשה דברים צריך האדם לעשות בדרכי העולם. ואלו הם, לבנות בית מושבו, וליטע כרם להתפרנס בו, ואח״כ לקחת לו אשה ולהוליד בנים, לפרנסם בהם. ולא כדרך השוטים, הלוקחים אשה בתחילה, ואח"כ נוטעים כרם, ואח"כ בונים בית.

רפא) כי הא דא״ר וכו׳: כמו שאמר ר׳ סימון, כל הלוקח לו אשה, ואין לו בתחילה במה שיוכל לפרנסה. הרי זה חפשי מן המצוות, כמתים הנקראים חפשים. שנאמר, במתים חפשי, ולמה נקרא חפשי, לפי שהוא חפשי מן המצוות. מפני שלא יוכל לעסוק בעבודת בוראו, אלא בעבודת אשתו.

רפב) ר' יהודה אומר וכו׳: רי״א, כאלו לוקח עבודה זרה לעצמו. דא״ר יהודה,בתחילה היו החכמים והחסידים לוקחים אשה, ולא היה להם די פרנסתם, וממיתים עצמם ברעב ובצמא, ומניחים כל חיי עולם הזה, ועוסקים בתורה ובמצוות ובעבודת בוראם. אבל בזמן הזה שהעולם טרוד אחר פרנסה, צריך לכונן בית בתחילה, ולזמן מזונותיו, ואח״כ לקחת לו אשה. ויוכל לעבוד בוראו ולעסוק בתורה כי הא דאמרו רז״ל, אם אין קמח אין תורה.

נקודות להעמקה:

• האם הדרכת ר' יוחנן היא מוחלטת לכל המקרים ולכל בני האדם ותלמידי החכמים?
• האם הארתו וחידודו של ר' יהודה על דברי רבי סימון ור' יוחנן "כאילו עובד עבודה זרה" הם לא ישירים מידי? האם היית בוחר להעביר ככה את המסר שר' יוחנן רוצה להעביר?
• אמנם משהו קצת חריג אבל אפשר לקחת מקרים של בתים שהתפרקו ולנסות ללמוד מהם נקודות ששלמה המלך רצה להעביר ולדייק בפסוקו.
• אפשר להעלות נקודות ודוגמאות מבתים שאנחנו מכירים "איזהו חכם הלומד מכל אדם" שאנחנו חושבים שטובים ובונים את הבית.
• יש מציאות של שני בתים, אחד בנוי על "חום וצעקות ועזות" ולעומת זאת האחר על "רוגע שלווה ונחת" ושניהם מאושרים ושמחים, האחד "ספרדי חם"(ס"ט) והשני "קלפטה" "אשכנזי קר", כמו שהבדיחה אומרת "מסתכל במראה ואומרת: מגיע לו!!", מה אנחנו לומדים משתי הדוגמאות האלו?
• אם האידאל שחכמים מדברים עליו הוא "עבודת ה' " לעומת "עבודת אשתו" אז צריך לשאול את עצמנו: מהי עבודת ה' שלי? מה הקב"ה רוצה ממני? מה הקב"ה רוצה מכל אדם? (סיפורו של ר' זושא על "למה לא היית ר' זושא" ולא למה לא היית משה רבינו)
• מכיוון שכל אדם מבין שאין החובה של בניין בית המקדש היא על אדם בודד ובלתי אפשרי שאדם בודד יבנה בכוחות עצמו את בית המקדש כך במקביל ברור שאין אדם מחוייב לבנות את ביתו בדד.
  וכמובן שכל בית חווה מצבים מיוחדים ומשברים אלו או אחרים, מי יכול לסייע במצבים מיוחדים? אפשר לחשוב על שלבי "החמרה" כאשר יש מספר שלבים ולכל שלב מהקל אל החמור יהיה את המעגל שלו.
  נניח מה השלב הראשון? יועץ נישואין? האם אין שלבים אחרים לפני כן? נניח שיש אדם כמו רב בשלב מוקדם, מה עושים כשהוא לא יהיה זמין?
• למה מתכוון הרמב"ם כשאומר בהלכות דעות(פרק ה' הלכה יא'): "דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה. וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה."
• השולחן ערוך מדבר על גיל 13 בתור גיל מעשי, אם כי ההדרכה היא גיל 18 ביורה דעה סימן א' סעיף ג': "מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ובשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה" ומספרים על ר' נחמן מברסלב שהתחתן בגיל 13, האם הדבר מעשי בכלל? איך זה מסתדר שנהגו כך בעבר? איך מסתדר הדבר שחלק מהערבים נוהגים להשיא את בנותיהם ובניהם בגיל צעיר מ 18? בנוסף לכל זה, החוק אוסר חיתון קטינים(מתחת ל 18) אז האם מסתדרים דברי החוק עם דברי רבי יוסף קארו בשולחן ערוך?
• בהמשך לדברי השולחן ערוך, מה כותב על כך רבי יוסף קארו בבית יוסף? מה היא כוונתו בארצותיהם החמות? (ואיך זה מתקשר לדרך בדיקת כרות שופכה ויכולתו לפרות ולרבות במסכת יבמות)
• שאלה מתריסה לאנשים שלא רוצים ללמוד מחכמי ישראל בנושאים שונים: וכי אנחנו חיים בתקופת הלקטים שצריך ללקט מחתולים ענייני צניעות?

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך…
ועל כל פשעים תכסה אהבה

זוהר דף קס"ב עמוד ב'
[פרשת תרומה דף קיט' זוהר עם פירוש הסולם אות תרסח]
(קישור לדף בספריא):

תרסח) רַבִּי יִצְחָק הֲוָה שְׁכִיחַ קָמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּבַר נָשׁ רָחִים לֵיהּ, לָא אִתְּעַר אֶלָּא מִלִּבָּא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא לְאִתְּעָרָא לְגַבֵּיהּ רְחִימוּ (ורחמנא לבא בעי). אִי הָכִי, אֲמַאי כְּתִיב "בְּכָל לְבָבְךָ" וּלְבָתַר "וּבְכָל נַפְשְׁךָ"? דְּמַשְׁמַע דִּתְרֵין גַּוְונִין אִינּוּן, חַד לִבָּא, וְחַד נַפְשָׁא, אִי לִבָּא הוּא עִקָּרָא, מַאי בָּעֵי נַפְשָׁא? אָמַר לֵיהּ,[מי אמר למי?] וַדַּאי לִבָּא וְנַפְשָׁא תְּרֵין אִינּוּן, וְאִתְאַחֲדָן לְחָד. דְּהָא לִבָּא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ אִתְאַחֲדָן דָּא בְּדָא, וְלִבָּא אִיהוּ עִקָּרָא וִיסוֹדָא דְּכֹלָּא.

תרסט) וְהָא דְּאִתְּמַר "בְּכָל לְבָבְךָ", בִּתְרֵין לִיבָּן אִיהוּ, דְּאִינְהוּ תְּרֵין יִצְרִין, חַד יִצְרָא טָבָא, וְחַד יִצְרָא בִּישָׁא. וּתְרֵין אִלֵּין כָּל חַד וְחַד אִקְרֵי לֵב, דָּא [מעבר לדף קס״ג א ] אִקְרֵי לֵב טוֹב, וְדָא אִקְרֵי לֵב רָע. וּבְגִין כַּךְ אִיהוּ "לְבָבְךָ" דְּאִינּוּן תְּרֵין, יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע.

תרע) "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" וּבְנַפְשְׁךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי "וּבְכָל נַפְשְׁךָ"? הַאי בְּכָל אֲמַאי? אֶלָּא לְאַכְלְלָא נפ"ש ורו"ח ונשמ"ה, דָּא אִיהוּ "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" בְּכָל מַה דְּאָחִיד הַאי נֶפֶשׁ. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ"? אוּף הָכִי כַּמָה זִינִין אִינּוּן דְּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ מְשַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, וְעַל דָּא כְּתִיב "בְּכָל". רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִמְסָר לֵיהּ כָּל דָּא, לְמִרְחַם לֵיהּ בְּכָל חַד וְחַד.

תרעא) וְאִי תֵּימָא, בְּיֵצֶר הָרָע הֵיךְ יָכִיל בַּר נָשׁ לְמִרְחַם לֵיהּ, דְּהָא יֵצֶר הָרָע מְקַטְרְגָא אִיהוּ דְּלָא יִקְרַב בַּר נָשׁ לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהֵיךְ יְרָחִים לֵיהּ בֵּיהּ? אֶלָּא, דָּא אִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר. כַּד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא לֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּ דְּקָא מִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּכַד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא, וְתָבַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, דָּא אִיהוּ רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דִּיְדִיעַ לְקָרְבָא לְהַהוּא יֵצֶר הָרָע, לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרעב) הָכָא אִיהוּ רָזָא לְמָארֵי מִדִין. כָּל מַה דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא, כֹּלָּא אִיהוּ בְּגִין לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילֵיהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ לְפוּלְחָנֵיהּ. וְכִי מַאן חָמֵי עַבְדָּא, דְּלֶהוֵי מְקַטְרְגָא דְּמָארֵיהּ? וּבְכָל מַה דִּרְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, אִתְעָבִיד אִיהוּ מְקַטְרְגָא, רְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּיהוֹן בְּנִי נָשָׁא תָּדִיר בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְיֵהָכוּן בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּגִין לְמִזְכֵּי לוֹן בְּכַמָּה טָבִין, הוֹאִיל וּרְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי, הֵיךְ אַתְיָא עַבְדָּא בִּישָׁא, וְאִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא מִגּוֹ רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ, וְאַדְחֵי לוֹן מֵאֹרַח טָב, וְעָבִיד לוֹן דְּלָא יַעַבְדוּן רְעוּתָא דְּמָארִיהוֹן, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ?

תרעג) אֶלָּא, וַדַּאי רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ עָבִיד. לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאִי, וַהֲוָה רָחִים לֵיהּ יַתִּיר, וּפָקִיד עֲלֵיהּ בִּרְחִימוּ, דְּלָא יִקְרַב גַּרְמֵיהּ לְאִתְּתָא בִּישָׁא, בְּגִין דְּכָל מַאן דְּיִקְרַב לְגַבָּהּ, לָאו כְּדַאי אִיהוּ לְאַעֲלָא גּוֹ פְּלַטְרִין דְּמַלְכָּא. אוֹדֵי לֵיהּ הַהוּא בְּרָא, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דַּאֲבוֹי בִּרְחִימוּ.

תרעד) בְּבֵיתָא דְּמַלְכָּא, לְבַר, הֲוַת חֲדָא זוֹנָה[מטרונא], יָאֶה בְּחֵיזוּ, וּשְׁפִירָא בְּרֵיוָא. לְיוֹמִין אָמַר מַלְכָּא, בְּעֵינָא לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. קָרָא לָהּ לְהַהִיא זוֹנָה[מטרונא], וְאָמַר לָהּ זִילִי וּתְפַתִּי לִבְרִי, לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. הַהִיא זוֹנָה[מטרונא] מַאִי עַבְדַת? אַזְלַת אֲבַתְרֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא שָׁרָאת לְחַבְּקָא לֵיהּ וּלְנַשְּׁקָא לֵיהּ, וּלְפַתֵּי לֵיהּ בְּכַמָּה פִּתּוּיִין. אִי הַהוּא בְּרָא יֵאוֹת, וְאָצִית לְפִקּוּדָא דַּאֲבוֹי, גָּעַר בָּהּ, וְלָא אָצִית לָהּ, וְדָחֵי לָהּ מִנֵּיהּ. כְּדֵין אָבוֹי חַדֵּי בִּבְרֵיהּ, וְאָעִיל לֵיהּ לְגוֹ פַּרְגּוֹדָא דְּהֵיכָלֵיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָא וִיקָּר סַגְיָא. מַאן גָּרִים כָּל הַאי יְקָר לְהַאי בְּרָא? הֲוֵי אֵימָא הַהִיא זוֹנָה. וְהַהִיא זוֹנָה אִית לָהּ שְׁבָחָא בְּהַאי אוֹ לָאו? וַדַּאי שְׁבָחָא אִית לָהּ מִכָּל סִטְרִין. חַד[א], דְּעַבְדַּת פִּקּוּדָא דְּמַלְכָּא. וְחַד[ב], דְּגַרְמָת לֵיהּ לְהַהוּא בְּרָא, לְכָל הַהוּא טִיבוּ, לְכָל הַאי רְחִימוּ דְּמַלְכָּא לְגַבֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית א׳:ל״א) "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". "וְהִנֵּה טוֹב" דָּא מַלְאָךְ חַיִּים. (ס"ח ע"ב) "מְאֹד" דָּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּאִיהוּ וַדַּאי טוֹב מְאֹד, לְמַאן דְּאָצִית פִּקּוּדִין דְּמָארֵיהּ. וְתָא חֲזִי, אִי לָא יְהֵא הַאי מְקַטְרְגָא, לָא יַרְתוּן צַדִּיקַיָּא הָנִי גִּנְזְיָא עִלָּאִין, דִּזְמִינִין לְיָרְתָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בְּהַאי מְקַטְרְגָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ מִנֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבִין, וְכָל אִינּוּן עִדּוּנִין, וְכָל אִינּוּן כִּסוּפִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְאִטָרָדּוּ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים, דְּהָא אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, הֲווֹ צַיְיתִין לֵיהּ, וְאִתְמַשְׁכוּ אֲבַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא אִית לְצַדִּיקַיָּא לְמֶחְזַק לֵיהּ טָבִין דְּהָא בְּגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבָאן וְעִדּוּנִין וְכִסּוּפִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תּוֹעַלְתָּא דְּהַאי מְקַטְרְגָא. כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ [ מעבר לדף קס״ג ב] מַאי אִיהִי? אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ תּוֹעַלְתָּא, פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ אִיהוּ עָבִיד. וְתוּ, דְּהָא אִתְתָּקַּף בְּגִין הַאי, הוֹאִיל וְאִיהוּ רָע, אִתְתָּקַּף כַּד עָבִיד בִּישׁ. חַיָּיבָא לָא אִתְתָּקַּף עַד דְּקָטִיל בַּר נָשׁ, כֵּיוָן דְּקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, כְּדֵין אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ, וְאִית לֵיהּ נַיְיחָא.[נח נפשיה] כַּךְ הַהוּא מְקַטְרְגָא, דְּאִתְקְרֵי מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לָא אִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ עַד דְּאַסְטֵי לִבְנִי נָשָׁא וּמְקַטְרֵג לוֹן וְקָטִיל לוֹן, כְּדֵין אִית לֵיהּ נַיְיחָא, וְאִתְתָּקַף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ. כְּמָה דְּאִתְתָּקַּף סִטְרָא דְּחַיִּים, כַּד בְּנֵי נָשָׁא טָבִין, וְיֶהֱכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר. אוּף הָכִי, הַאי מְקַטְרְגָא אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר, כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ, וְשָׁלִיט עָלַיְיהוּ.

רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּזַכָּאָן לְנַצְחָא לֵיהּ, וּלְאַכְפְּיָא לֵיהּ, לְמִזְכֵּי בְּגִינֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִתְתָּקַף בַּר נָשׁ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא תָּדִיר, עַל דָּא וַדַּאי אִתְּמַר, (תהילים פ״ד:ו׳) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

פירוש הסולם עם הרחבות (מובאות מסוגריים מרובעים):

תרסח) רַבִּי יִצְחָק הֲוָה וכו': רבי יצחק היה מצוי אצל רבי אליעזר. אמר לו[מי אמר למי?], ודאי אהבת הקב"ה שאדם אוהבו אינו מתעורר אלא מלב. משום שהלה הוא מקום התעוררות לעורר אליו אהבה. ושואל, אם כן, למה כתוב, בכל לבבך ואח"כ בכל נפשך, שמשמע ששני אפנים הם באהבה, אחד בלב ואחד בנפש, ואם הלב הוא העיקר למה צריך לנפש?  אמר לו, ודאי שהלב והנפש הם שנים ומתיחדים לאחד. שהרי לב ונפש וכסף, כולם מתאחדים זה בזה והלב הוא עיקר ויסוד הכל.

תרסט) וְהָא דְּאִתְּמַר בְּכָל וכו': ומה שלמדנו, בכל לבבך, פירושו הוא בשני לבבות, שהם שני יצרים, אחד, יצר הטוב ואחד יצר הרע. ושני אלו, כל אחד ואחד נקרא לב, זה נקרא לב טוב, וזה נקרא לב רע. ומשום זה נאמר, בכל לבבך, ואינו אומר בכל לבבך, ואינו אומר בכל לבך, שיורה שנים, שהם יצר הטוב ויצר הרע.

תרע) וּבְכָל נַפְשְׁךָ: שואל, היה צריך לאמר ובנפשך, מהו ובכל נפשך, בכל, זה למה נאמר? ומשיב, אלא שבא לכלול נפש רוח נשמה,[כל אדם מורכב גם מעור גם משכל וגם מחשמל שהוא מורכב מאטומים ובעוד עומקים רבים שאין בכוחנו להשיג אבל אנחנו תופסים שהם קיימים] שזה הוא ובכל נפשך, בכל מה שאוחז נפש הזו. ובכל מאדך, למה נאמר ובכל? הוא כי אף כאן יש כמה מינים של כסף, שכולם משונים זה מזה, דהיינו כסף, אבנים טובות וכדומה, וע"כ נאמר ובכל מאדך, דהיינו בכל רכושו. כי אהבת הקב"ה הוא למסור לו כל זה, ולאהבו בכל אחד ואחד.[ עד כמה שידו של אדם משיגה ולא מעבר לכך]

תרעא) וְאִי תֵּימָא בְּיֵצֶר הָרָע וכו': ואם תאמר, ביצר הרע איך אפשר לאדם, שיאהב את הקב"ה עמו? שהרי יצר הרע הוא מקטרג שלא יקרב האדם לעבודת הקב"ה, ואיך יאהב בו את הקב"ה?[איך באמצעות כוח ה"דחייה" מן המעשה הטוב ניתן לעשות טוב? שהרי הרע כל פעולתו הוא דחיית הטוב?] ומשיב, אלא זה הוא עבודת הקב"ה יותר חשובה! כשיצר הרע הזה נכנע אליו[מנסה להרחיק אותו מהטוב] והאדם ההוא משבר אותו,[מתגבר עליו] זו היא אהבת הקב"ה, משום שיודע לקרב את יצר הרע לעבודת הקב"ה.[שבאמצעות ההתגברות על הנסיון הוא מוכיח את הטוב שיש ביסוד יצר הרע מצד הקב"ה]

תרעב) הָכָא אִיהוּ רָזָא וכו': כאן הוא סוד ליודעי דין. כי כל מה שעשה הקב"ה למעלה ולמטה,[להיטיב ולהרע על ידי ניסיון וכן גם בעולם עליון ותחתון שהטוב והרע אינם גלוייים ברגע הניסיון אבל מגולים על ידי הבחירה של האדם] הכל הוא רק כדי להראות כבודו, והכל הוא לעבודתו.[שעל ידי הבחירה מראה האדם את טובו של הקב"ה] וכי מי ראה עבד שיהיה מקטרג על אדונו? שבכל מה שהוא רצונו של אדונו, נעשה הוא למקטרג שלא יעשו רצון אדונו?[שאם יצא מקטרג בהכרח שלא עשה רצון וכוונת אדונו] רצונו של הקב"ה הוא שיהיו בני אדם תמיד בעבודתו, וילכו בדרך האמת, כדי לזכות אותם בהרבה טובה, ואחר שרצון הקב"ה הוא בזה, איך יבא עבד רע ונמצא מקטרג על רצון אדונו, ומטה בני אדם לדרך הרע ומדחה אותם מדרך הטוב ועושה אותם שלא יעשו רצון אדוניהם, ומטה בני אדם לדרך הרע?[אז יוצא שאחד מהשניים, או שהמעשה הוא לא רצון הקב"ה.. האדון. או שהניתוח וההבנה של המקרה והמעשה או הניסיון כשלעצמו יסודו בטעות]

תרעג) אֶלָּא, וַדַּאי רְעוּתֵיהּ וכו': ומשיב, אלא ודאי שעושה רצון אדונו.[היצר הרע.. בהסתתו מהמעשה הרצוי והטוב] בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, והיה אוהב אותו ביותר, וצוה אותו באהבה,[] שלא יקרב עצמו לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב אליה, הוא איננו ראוי לבא בהיכל המלך. הבטיח אותו בן ההוא לעשות רצון אביו באהבה.[]

תרעד) בְּבֵיתָא דְּמַלְכָּא לְבַר וכו': בבית המלך בחוץ, היתה זונה אחת, יפת מראה ויפת תואר. לימים, אמר[חשב] המלך: אני רוצה לראות רצון[האם האהבה שהשקעתי בבני נקלטה בו] בני אלי. קרא לאותה הזונה, ואמר ל: לכי ותפתי את בני, כדי לראות רצונו של בני אלי.[מה כוונתו של המלך בכך?.. תכף נראה.. שהרי מבין או יודע המלך מה היא מלאכתה ואיך היא מפתה את לקוחותיה] מה עשתה זונה ההיא? הלכה אחרי בנו של [ככל הנראה כשלא היה בארמון] והתחילה לחבק אותו ולנשק אותו ולפתות אותו בכל מיני פיתויים.[ רגע רגע, האם מעשה זה הייתה כוונתו של המלך?] אם[כש.. לא עם כתנאי] אותו הבן הגון, ושומר מצוות אביו, הוא גוער בה ואינו שומע לה, ודוחה אותה ממנו, אז שמח אביו בבנו, ומכניסו למחיצת היכלו, ונותן לו מתנות ומנחות וכבוד גדול. מי גרם כל יקר הזה לאותו הבן? הוי אומר, אותה הזונה.[בשורש המלך זימן את הנסיון אבל הזכות המעשית לתשלום עומדת לשלוחתו של המלך]

תרעה) וְהַהִיא זוֹנָה אִית וכו': שואל, וזונה ההיא, אם יש לה שבח בעד זה, או לא?[אפשר אולי לדייק מפה שלא ברור האם המעשה שעשתה הוא הוא כוונת המלך בשולחה על בנו]  ואומר, ודאי יש לה שבח מכל הבחינות, א) שעשתה כמצוות המלך. וב) שגרמה לאותו הבן לכל טובה ההיא, לכל אהבה הזו של המלך אליו.[שעל ידי הנסיון הוכח שהאהבה שהמלך השקיע נשאה פרי] וע"כ כתוב, והנה טוב מאד. והנה טוב זהו מלאך החיים, מאד, זהו מלאך המוות, שהוא יצר הרע. שהוא ודאי טוב מאד למי שמקיים מצוות אדונו. בוא וראה, אם לא היה מקטרג הזה, לא היו יורשים הצדיקים אלו אוצרות העליונים שעתידים לנחול בעולם הבא.[ שאם הקב"ה לא היה מזמן לפני תינוק מזון לאחר לידתו ובמשך כל חייו היה מת ולא היה פועל את ייעודו בעולם. בהקשר הזה גם כאשר אדם מבוגר שתש כוחו רואה את שהקב"ה נתן לו על ידי מצוות שונות כגון מילה, שבת, פריה ורביה ועוד הוא משיג עוד יותר את גדולתו של יצרו במשך השנים. ועוד שכמעט ברור מתוך כך מה גדול חטאו הגדול של זקן ממרא]

תרעו) זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ וכו': אשריהם שפגשו במקטרג הזה. ואשריהם שלא פגשו במקטרג הזה.[שווים מצד הקב"ה אלו שהועמדו בנסיון לעומת אלו שלא הועמדו בנסיון. שאם לא כך, כביכול זוהי טענה שהקב"ה מפלה באהבתו לאחד מול האחר וברור שהקב"ה מעמיד בנסיון את מי שצריך להכשל כמו פרעה או להצליח ולא מעמיד בנסיון את אלו שלא רצוי שיכשלו] ומפרש, אשריהם שפגשו אותו, היינו אותם שנצלו ממנו,[כמו בן המלך] שבשבילו הם נוחלים כל אותם הטובה וכל אותם העדונים, וכל אותן החמודות של עולם הבא, שעליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך.

תרעז) וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא וכו': ואשרי הם שלא פגשו בו, היינו שלא נכשלו בו,[בין אם הועמדו בניסיון ובין אם לא הועמדו בנסיון] כי בשבילו[ הכשלון בנסיון] היו יורשים גיהנם ונגרשו מארץ החיים. כי אלו הרשעים[שידוע לקב"ה שהיו נכשלים ולא מעמיד אותם בנסיון] שפגשו בו, היו שומעים לו, ונמשכו אחריו. ולפיכך, יש לצדיקים[שעמדו בנסיון] להחזיק לו[שניים שהם אחד, גם יצר הרע וגם הקב"ה] טובה, כי מחמתו הם יורשים כל הטובה והעידונים והחמודות לעולם הבא.

תרעח) תּוֹעַלְתָּא דְּהַאי מְקַטְרְגָא וכו': שואל, מה היא התועלת של מקטרג כשהרשעים שומעים לו? ומשיב, אע"פ שאין לו תועלת,[מכשיל את האדם] מכל מקום, מצות אדונו הוא עושה.[ועל זה הוא מקבל שכר המלאכה בלבד אבל לא שבח וזכות על הצלחה שהרי הרשע נכשל, וחלק מהחוזה של המלאכה היה שלא להכשיל אלא להיפך לוודא שיצליח] ועוד, שהוא מתגבר בשביל זה[ מוצא לו לקוח חדש.. או שמקבל פרסום אצל הרשעים שיש "תלמיד חכם" בעיר שיודע לפתות כהוגן] כי משום שהוא רע הוא מתחזק כשעושים רע. הרשע אינו מתחזק עד שהורג אדם.[שעד עכשיו רק למד בבית המדרש של הרשעים ולמד את הרקע והתאוריה] כיון שהרג אנשים אז מתחזק ומתגבר בכחו ויש לו נחת.[עכשיו הוא כבר חבר בכנופיה] כך מקטרג ההוא, דהיינו יצר הרע, שנקרא מלאך המוות[שמוביל את האדם לאבדון ומסית אותו מדרך האמת אל דרך הפשע שגורמת להריגה בין פיזית ובין ממונית ובין רוחנית, רק שמהריגה פיזית לא ניתן לעשות תשובה על ידי בקשת סליחה ומחילה כי אין ממי..] אינו מתגבר בכחו עד שמסית אנשים ומקטרג עליהם והורג אותם, אז יש לו נחת ומתחזק ומתגבר בכחו.

תרעט) כְּמָה דְּאִתְתָּקַּף סִטְרָא וכו': כמו שמתחזק צד החיים, כשבני אדם הם טובים והולכים בדרך הישר, אף כך, מקטרג הזה מתחזק ומתגבר  כשהרשעים שומעים לו, ושולט עליהם.[ והרחיב בדרך הרע כדי לצמצם ואילו צימצם בדרך הטוב כדי לתת לצדיקים להנות מדרך וצד החיים]

הרחמן יצילנו. ואשרי הם הזוכים לנצח אותו ולהכניעו, לזכות בשבילו לעולם הבא, והאדם מתחזק תמיד במלך הקדוש. על זה ודאי נאמר, אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם. אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא.

זוהר עם פירוש הסולם דף קסב' עמוד ב':

• קישור לדף באתר HebrewBooks.org
• קישור לספר זוהר תרומה עם פירוש הסולם ב PDF (עותק מקומי).
• קבלה לעם: פירוש הסולם למאמר "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" בטקסט מלא