במסכת קידושין דף כ"ט עמוד ב':
רַב הוּנָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה – כׇּל יָמָיו בַּעֲבֵירָה. בַּעֲבֵירָה סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּר עֲבֵירָה.
אָמַר רָבָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לָאָדָם מָתַי יִשָּׂא אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא, אוֹמֵר: תִּיפַּח עַצְמוֹתָיו.
דנו חכמים על חובות האב כלפי הבן ומתוך הדיון על במה האב חייב כלפי הבן מובא שיש גיל לנישואין. ואז, מה קורה עם בן או בת שלא התחתנו בעת הגיע זמנם להתחתן?
ואומר רב הונא שאם הגיע לגיל חתונה ולא מתחתן אז אותו הבן חי את כל חייו בהרהור עבירה.
על איזו עבירה בדיוק מדבר רב הונא? במה מהרהר הבן?
אז לרוב מקובל שהבן חושב על מעשים אסורים וזה מביא אותו לידי מעשי עבירה.
לעומת זאת ראיתי שבהקשר הזה מדובר על הרהור עבירה היינו, האם לא קיימתי את מצוות הקב"ה? וכן גם, האם אני ממעט את כבוד הוריו וביתו בעולם?
שהרי הבן מחוייב משורש הדברים להתחתן ולקיים משפחה, שנאמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ" אז הוא צריך לקיים את רצון הבורא בכך שמתחתן ולפחות מנסה לקיים משפחה וילדים. ויש כאן גם צער של ההורים(חלק מהם) בכך שהם לא רואים ברכה במעשיים, בזה שאינו ממשיך את כוחם בעולם.