שיחת מלאכי השרת פרק א' – ר' צדוק – אות כג'

Written by

in

שיחת מלאכי השרת

רבי צדוק הכהן מלובלין

פרק א' · אות כג'

[כג] ואמנם השאלה "ולמה קורא אותו מלאך", הוא בלתי מובן שהוא כלפי מה שדן ומביא ראיה, שהוא רוצה להוכיח שהנביאים נקראו מלאכים, ושואל עליו ביחוד למה נקרא מלאך. ואולי השאלה בעבור שנקרא מלאך סתם, ומבלי שנדע גם כן ממה שנתפרש במקום אחר כי הוא הנביא מבני אדם, נראה כי היה לו התדמות גמור למלאכי מעלה.

או בעבור שקראו "מלאך ה'", וידוע דברי הפשטנים כי בכל מקום אשר יסמיך דבר אל השם יורה על תוקפו, כמו עצי ה', הררי אל, ארזי אל ודומיהם (וחגי הוא בעבור הסיום "במלאכות ה'"). ולכן פירש שהיה באמת מתבטל חומרו ממנו לגמרי בעת הנבואה עד שהיה נדמה ממש למלאך ה'.

וזה על דרך הדמיון פניו בוערות כלפיד אש, כי המלאכים נמשלו לאש, (תהילים פרק קד', פסוק ד')[1] "משרתיו אש לוהט", וכן השי"ת עצמו, (דברים פרק ד', פסוק כד')[2] "ה' אלקיך אש אוכלה". כי האש הוא העליון שביסודות הנרגשים לעין האדם, וגם טבעו לעלות למעלה, ופעולתו רוחנית שהוא מכלה הגשמיים ומסיר הגשמיי מהיות נמצא בגשם כלל, וזה ענין הרוחני שהוא ההיפך והכליון לגשמי.

וכך פנחס היו פניו, שהוא הכרת האדם הוא הפנים וכן כל דבר ההכרה הוא בפנים, כמו (בראשית פרק מא', פסוק נו')[3] "והרעב היה על כל פני הארץ". ונתבטלה ממנו בעת הנבואה ההכרה הגשמיות, שלא היה ניכר כלל שהוא גשמיי ובזה העולם, רק כאחד מצבא המרום במרום עומד ומשמש, וזהו הנקרא בוערות כלפידים שהם המכלים לכל גשם מגשמי העולם הזה.


[1] תהילים קד, ד: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".

[2] דברים ד, כד: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא".

[3] בראשית מא, נו: "וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".