שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום1
ההלכה הראשונה, שבה פותח מרן השו"ע את הלכות הפסח היא: "שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום"2. מקורה של הלכה זו הוא הגמרא במסכת פסחים3: "שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום". כאן עלינו לברר כמה דברים: ראשית, האם הלכה זו רלוונטית גם כלפי שאר חגי ישראל. או שזוהי הלכה ספציפית לפסח? שנית, מרן השו"ע שינה מלשון הגמרא: הגמרא התבטאה בלשון: "שואלים ודורשים" ואילו הגירסא בשולחן ערוך היא: "שואלים" בלבד. ואולם קודם לכן יש להצביע על סתירה, לכאורה, בין שתי סוגיות בש"ס, שכן כאן למדנו, ששואלים ודורשים "קודם הפסח שלושים יום", בעוד שבמסכת מגילה4 מבואר במשנה: "תיקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום. הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג", ולא דובר על פרק זמן כה מוקדם. ביישוב הסתירה כתבו הראשונים, שאין כוונת הסוגיא בפסחים לקבוע חיוב לדרוש בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, אלא לומר שהשואל בהם בבית המדרש באותה העת נקרא "שואל כעניין", וקיימא לן שאם שני תלמידים שואלים שאלות: האחד כעניין והשני שלא כעניין, נזקקים לזה ששואל כעניין תחילה5. ומאידך, הסוגיא במגילה באה לברר שבחג עצמו חל חיוב לדרוש בהלכותיו בפני הרבים.6 הט"ז7 הכניס כאן אלמנט השייך לדיני ממונות, והוא עניין שאילה בבעלים, שכן קיימא לן: "אם בעליו עמו לא ישלם", והיינו ששאילה בבעלים ־ פטור. מסופר בפרק השואל8: "אמר רבא: האי מאן דבעי למשאל מידי מחבריה וליפטר, נימא ליה: אשקיין מיא שהווי שאילה בבעלים. ואי פיקח הוא, נימא ליה: 'שאיל לי ברישא והדר אשקייך. אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא טבחא ואומנא, ספר מתא כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו. ומסופר שם, כי תלמידיו של רבא ניצלו שמועה זו וקבעו בפניו: שאיל לן מר! פירש רש"י: רבנו נשאל לנו למלאכתנו ללמד לנו תורה, שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה – ניפטר. הגמרא ממשיכה לספר, שרבא הקפיד, אמר להו: לאפקועי ממונאי קבעיתו?! אדרבא, אתון שאילתון לי! דאילו אנא מצי אשתמוטי לכו ממסכתא למסכתא. אתון לא מציתו לאשתמוטי. ואולם קובעת הגמרא: ולא היא! איהו שאיל להו ביומא דכלה, כשדורשים לפני הרגל בהלכות הרגל, דלא מצי לאשתמוטי למילתא אחריתי. אינהו שאילו ליה בשאר יומי. ובכן, מבאר הט"ז, אם ישנו גדר של "שואל כעניין" בתוך שלושים יום, ממילא נחשב הרב למשועבד לתלמידיו בימים אלו, ולכן אם ישאלו הם ממנו חפץ כלשהו, יהיה לכך דין של שאילה בבעלים, ואם יאונה לחפץ אונס כלשהו ייפטרו.
על בסיס הדין של "שואל כעניין" הסתפק בשו"ת "האלף לך שלמה" לגאון רבי שלמה קלוגר9 כיצד יש לנהוג כאשר באים שני בני אדם, כאשר שניהם מופיעים בפורים, ולאחד שאלה בהלכות פורים ולשני בהלכות פסח, למי יזדקקו בראשונה?10
הב"י11 בסימן תכ״ט מתרץ את הסתירה בדרך שונה. לדעתו בחג עצמו דורשים בטעמי ההלכות ובדברים שאסור ומותר לעשות ביו"ט. ואולם בעיקרי ההלכות השייכות לפסח יש לדרוש קודם החג.
תירוץ שלישי לקושיא אומר שעיקר התקנה של שלושים יום קודם הפסח נוגע לעניין קרבן פסח, כדי שתהא שהות לכל "להתארגן" עם קרבן הפסח.
על פי תירוצו של הר״ן12 לסתירה, באופן שמיקד את סוגייתנו לעניין "שואל כעניין", יתכן שבדקדוק כתב מרן את הלשון "שואלים" גרידא, ללמדנו שהשואל בתוך שלושים יום בהלכות הפסח נחשב לשואל כעניין. ואולם אין חיוב להקדים ולדרוש בהלכות אם אין שאלות.13 מכאן נעבור לשאלה הראשונה שנשאלה, והיא האם תקנה זו רלוונטית כלפי כל מועדי ישראל, או שהינה ספציפית לפסח? הב"י 14 צידד לומר, שזוהי הלכה ספציפית לפסח בלבד בשל ריבוי דיני החג, כמו: הכנת המצות, דיני ליל הסדר ועוד. בשאר המועדים לא ניתקנה תקנה דומה, כי אין הצדקה להתחיל לעסוק בהלכותיהם מוקדם כל כך.
לעומת זאת המהרש״א15 הוכיח מדברי רש"י16 בסוכה, שגם קודם חג הסוכות דורשים בהלכותיו שלושים יום קודם. וכן מוכח מתוס'17 ד"ה "מאי איריא דפורים…" ומהרשב"א במגילה18: "מאי איריא פורים", שבכל יו"ט הדין הוא לדרוש בהלכותיו שלושים יום קודם, וזה עוד יותר מרש"י, שהתמקד בסוכות לפי שזה היה הנושא הנדון. ובאמת בבכורות כתב רש"י, דבכל מועד קיים דין זה של שואלים ודורשים קודם הרגל שלושים יום19.
ומעניין, הגר"א בביאורו לשו"ע הוכיח כשיטה זו גם מלשון הגמרא בבכורות20, שמבארת שהביטוי "פרוס הפסח" פירושו מחצית התקופה שלפני החג, שבה דורשים בהלכות הפסח. ומכיוון שביטוי זה נזכר שם גם בשאר המועדים, דהיינו: "פרוס עצרת", "פרוס החג", אם כן דין אחד להם21.
אומנם הגר"א שם ציין, שבשבועות די לעסוק בהלכות יו"ט מא' בסיון22.
יצוין, כי בחושן משפט23 פסק מרן בענייני שאילה בבעלים, שהרב נחשב למשועבד לתלמידיו לפני החגים, ושם לא חילק מרן בין פסח לשאר המועדים.
בסיכום, בשאר המועדים ראינו שיטות שונות:
א. שיטת רש"י, תוספות ורשב"א: דין אחד לפסח ולשאר המועדים.
ב. שיטת הבית יוסף24: פסח שונה מן השאר.
ג. שיטת הב"ח25: בשאר המועדים די בשבועיים.
ד. שיטת הגר"א: בשבועות די מר"ח סיון.
באשר לראיה מרש"י26 וכן לראיות הגר״א27, העיר ידידי ר' ישעיה שנלר שאין משם הוכחה שדורשים בהלכות החג גם בשאר ימים טובים, אלא הכוונה היא כך: בסוכה נחלקו בית הלל ובית שמאי ביחס לסוכה ישנה, והמשנה שם28 ביקשה להגדיר לנו מהי סוכה ישנה, שאותה פסלו בית שמאי והגדירה זאת כסוכה שהוקמה שלושים יום קודם החג. בא רש"ש שם ומבאר מהו הקשר של שלושים יום לחג, והוא עושה אנלוגיה, עורך השוואה, בין סוכות לפסח בקטע הזה, שממה שדורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, אות הוא כי בתוך ל' יום יש כבר גדר של שייכות לחג, אך מכאן ועד להסקת מסקנות שיש ללמוד הלכות החג לפני החג ל' יום, הרי זה מוקדם מדי.
ממש אותה דחיה ביחס לראית הגר"א: הביטוי "פרוס" מופיע אמנם לפני כל אחד מן הרגלים במשנה בברכות29, אך רק בתור ביטוי מושאל, ללמדך, שתוך ל' יום לרגל הינך נחשב כמי שנמצא כבר ב"רחבת ה־16" ותו לא, ודפח"ח[=?].
אגב, ממגילה ד' ע״א מוכח בעליל, כי בפורים בוודאי אין דין של שואלים קודם הפורים שלושים יום.
- פסחים דף ו סוע"א.
- כך הוא בשו"ע[=או"ח] בסי' תכ"ט ס"א.
- פסחים דף ו סוע"א.
- מגילה דף לב ע"א.
- יעוין בסוף הוריות יג ע"ב.[?איפה בדף?]
- הר"ן על הרי"ף בדף ב סוע"ב מדפי הרי"ף, מסכת פסחים ובמגילה. וכך כתב בחידושי הרשב"א במגילה דף ד ע"א בד"ה "מאי איריא פורים", וכן בדף ל ע"א בד"ה "רב אמד מקדימים…", וכן בר"ן במגילה (ב ע"ב מדפי הרי"ף) בד"ה "פורים". תירוץ זה הובא בב"י בסי' תכ"ט בשמו של הר"ן.
- הט"ז[=או"ח] בסי' תכ"ט ס"ק א.
- בבא מציעא דף צז ע״א.
- רבי שלמה קלוגר בח"א בסי' שפה.
- עיין שם בצדדי לבטיו של הגרש"ק.
- הב"י[=או"ח] בסי' תכ"ט.
- וגם הוא[=תירוץ הר"ן] בסי' הנ"ל.
- וכך כתב ב"ביאור הלכה" בריש סימן תכ"ט ס"א בד"ה "שואלין וכו". אמנם הוא עצמו צידד דלא כתירוץ הר"ן והרשב"א. לדעתו הגירסא הנכונה היא: "שואלים ודורשים".
- בריש [=הב"י או"ח] סימן תכ״ט.
- בסוכה[=מהרש"א בחידושי הלכות] דף ט ע״א.
- ועיין ברש"י בסוכה ט ע״א על המשנה בד"ה "בית שמאי פוסלין".
- וכן מוכח מתוספות ד"ה "מאי איריא פורים…" ומהרשב"א במגילה דף ד ע"א בד"ה "מאי איריא פורים".
- ברכות דף מד ע״ב[=רשב"א] בד"ה "בשבתא דריגלא".
- וכן משמע מרש"י בבא קמא דף קיג ע"א בד"ה "בריגלא" ובסנהדרין דף ז ע"ב בד״ה "בשבתא" ובברכות דף ל בד"ה "בשבתא". עיין בביאור הגר"א סי' תכ"ט ס"א.
- בכורות דף נח ע"א.
- עיין במשנה שם[=בכורות] דף נז ע"ב ועיין להלן כסוף.
- ועיין עוד במשנ"ב ס"ק א' בסימן תכ"ט.
- [שו"ע חו"מ] סי' שמ"ו סעיף י"ג.
- ב"י[=או"ח] סי' תכ"ט.
- הב"ח[?איפה?] בד"ה "תניא".
- בסוכה דף ס ע״א.
- בכורות נח ע״א.
- שם[סוכה] דף ט ע״א.
- בכורות דף נז ע”ב.
עבר הגהה ראשונה