פרשיות הגאולה | ארבע לשונות של גאולה

פרשיות הגאולה
ארבע לשונות של גאולה


בין ציצית לפסח

"וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם, ואזכר את בריתי. לכן, אמר לבני ישראל: אני ה'!
והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים. והצלתי אתכם מעבדתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים.
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים… והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם לצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' ".1
בפרשת ציצית מצטווה משה רבנו ע"ה: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, לדורותם…"2. פירש רש"י שם על אתר מיסודו של רבי משה הדרשן: "על כנפי בגדיהם" כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים"3 על ארבע כנפות ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש4. כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו במצרים: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי"5.
השאלה המתבקשת היא מה הקשר בין מצוות ציצית לבין גאולת מצרים? הרב צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", באר כך את הדברים: אם מתבוננים באותן לשונות של גאולה, מבחינים כי שלוש הלשונות הראשונות: "והוצאתי", "והצלתי" "וגאלתי" נוגעות לגאולתו הפיזית של עם ישראל. כמו שכתוב: "והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים". שלוש הגאולות הללו מופיעות בפסוק אחד. ואילו בפסוק הבא נאמר: "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים. וידעתם, כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"6. פסוק זה עוסק, במובן מסוים, בחירות הרוחנית. ללא גאולה רוחנית, אין לה, לגאולה הפיזית, זכות קיום. הגאולה הפיזית איננה עומדת בפני עצמה. היא איננה מסוגלת לעמוד. כלומר, לגאולת מצרים היתה מטרה מוצהרת: "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים!".
רעיון זה שופך אור על סוגיה מוזרה המופיעה במסכת נדרים7, שם מסופר על מטרוניתא, שפגשה את רבי יהודה, ותהתה אותה מטרוניתא למראה פניו של רבי יהודה ושאלה: מורה ורווי? הכיצד? מורה שיכור? אתה תלמיד חכמים, רב ומורה הוראה, ואתה בגילופין? מסביר רש"י שם: התהייה של המטרוניתא עלתה "מפני שהיו פניו צהובים כל שעה". הגיב רבי יהודה ואמר לה: הימנותא בידא דההוא איתתא, אי טעימנא אלא קידוש ואבדלתא וארבע כוסות דפסחא וחוגרני צידע מן הפסח ועד העצרת. כלומר, רבי יהודה מצביע על כאבי ראש עזים, שתקפו אותו בפרק הזמן שבין פסח לעצרת. מה מבקש רבי יהודה לומר? מה רוצה הגמרא ללמד אותנו? האם מקרה הוא? לאור האמור, הכול מתבהר. חג הפסח מבטא את החופש הפיזי. וחג השבועות – את החירות הרוחנית. לפיכך אם ישנה חירות הפיזית, אך עדיין לא הגענו לכלל החירות הרוחנית, כאב הראש הוא כאב גדול8.
מכאן שהקשר שבין מצוות ציצית לגאולת ישראל הוא קשר אמיץ. כשם שבגד בן שלוש כנפות איננו מחויב בציצית, כך גם שלוש גאולות ללא הכנף הרביעית, אינן בגדר גאולה שלמה.ושאלה: מורה ורווי? הכיצד? מורה שיכור? אתה תלמיד חכמים, רב ומורה הוראה, ואתה בגילופין? מסביר רש"י שם: התהייה של המטרוניתא עלתה "מפני שהיו פניו צהובים כל שעה". הגיב רבי יהודה ואמר לה: הימנותא בידא דההוא איתתא, אי טעימנא אלא קידוש ואבדלתא וארבע כוסות דפסחא וחוגרני צידע מן הפסח ועד העצרת. כלומר, רבי יהודה מצביע על כאבי ראש עזים, שתקפו אותו בפרק הזמן שבין פסח לעצרת. מה מבקש רבי יהודה לומר? מה רוצה הגמרא ללמד אותנו? האם מקרה הוא? לאור האמור, הכול מתבהר. חג הפסח מבטא את החופש הפיזי. וחג השבועות – את החירות הרוחנית. לפיכך אם ישנה חירות הפיזית, אך עדיין לא הגענו לכלל החירות הרוחנית, כאב הראש הוא כאב גדול8.
מכאן שהקשר שבין מצוות ציצית לגאולת ישראל הוא קשר אמיץ. כשם שבגד בן שלוש כנפות איננו מחויב בציצית, כך גם שלוש גאולות ללא הכנף הרביעית, אינן בגדר גאולה שלמה.

והוצאת והצלתי וגאלתי – ולקחתי

לצערנו הרב, אנחנו חשים זאת כיום בעליל. לגאולה הפיזית גרידא אין כל יכולת וכל זכות קיום, אין לה כושר הישרדות. גאולה זו אינה מסוגלת להחזיק מעמד, והיא עלולה אט אט לדעוך אם אין בצידה גם גאולה רוחנית. כאשר אין יעד, אין גם שאיפות. כאשר קוצר רוח משתלט על יכולותיו של האדם, כוח הרצון מתפוגג, אין על מה ובשביל מה להילחם. ישנו אובדן תקווה, ערפול חושים. האדם חי את הרגע, את העכשיו, ללא כל מבט לעתיד. דברים אלו מוכחים גם מהתנהגותו של דור יוצאי מצרים. משה רבנו ע"ה מנסה להפיח בעם תקוות, בשורה חדשה. הוא מנסה לצייר בפני עם ישראל תמונה ורודה. עתיד ורוד יותר. אבל הוא נתקל בתגובה צוננת מצד בני ישראל: "ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ועבודה קשה"9. איזה אכזבה, איזו תגובה צוננת. חזון העתיד האלוקי נפגש עם אנשים מרי נפש קצרי רוח. אנשים מחפשים פתרון מיידי: "We want Moshiach now!".
ה"משך חכמה" רואה את פני הדברים כך10: "ולא שמעו אל משה" פירוש: "עניין הביאה לארץ ישראל". מקוצר רוח ועבודה קשה "כי דרך קשי יום, אשר יחפצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידות (=עתידיות) ובהצלחות נפלאות וכדו' ". לכן, "וידבר ה' אל משה ואל אהרן, ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים"11. כלומר, לדבר רק אודות זה12.
גם פרעה חש בחוסר המוטיבציה של העם להיגאל. ולכן קראנו בפרשה שעברה על פנייתו אל משה ואל אהרן: "למה, משה ואהרן, תפריעו את העם ממעשיו?"13 כלומר, לא ראיתי אצל העם, שאתם מייצגים, נכונות, שאיפות ורצון. העם לא נראה כמי ששואף באופן מיוחד לגאולה, לא נראה לו שהם מתלהבים יותר מדיי מן הרעיון. משום שאין להם יעד. מי שאינו קושר בין האידיאולוגיה התורנית לבין חיי המעשה, יסתכל על חייו מנגד, וימצא עצמו ביום בהיר אחד תוהה ושואל: מה עכשיו? מה התכלית? מה הלאה? ומה יהיה?

בין בני ישראל לפרעה

קשה להבין את טענתו של משה שפונה אל ה' ואומר לאור ההנחה שלעיל: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?"14. מהו ה"קל וחומר" העולה מן הפסוק? הלא לבני ישראל היו את כל הסיבות שבעולם, שלא להישמע לדברי משה. אין להם סבלנות לשמוע על בשורות גאולה שתתרחש בטווח הרחוק. הם מבקשים פתרון מיידי, הם חיים את ה"עכשיו".
לפרעה, לעומת זאת, אין אותן דאגות. אין לו טרדות הגורמות לו לקוצר רוח. ואף אין לו עבודה קשה. אם כן, איזה מין קל וחומר הוא זה?
אפשר אמנם, לענות וליישב סתירה זו בפשטות. כאשר האדם מעוניין במשהו. נוצרת בתוכו תחושה אופטימית, שאמנם כך הדברים יתרחשו. הרצון יוצר אצלו מציאות חדשה. אחרת לא ניתן להבין את רוכשי כרטיסי הפיס, חרף הסיכוי האפסי כמעט, שדווקא הוא הוא יהיה הזוכה היחיד הפעם בכל הקופה? ולחילופין, איש איננו חושב בנסיעתו במכוניתו, שמא, חס ושלום, הוא יהיה מעורב בתאונת דרכים. ותמיד מלווה אותו התחושה האופטימית כי לי זה לא יקרה.
ביחס לזכייתו בפיס, כאמור, יש במעמקי ליבו פנימה, איזוהי תקווה החבויה בקרבו והמפעמת ואומרת לו: הפעם, הגיע תורך. ולכן גם עם ישראל שמחכה לגאולה אמור להאמין בבשורה החדשה.
אם אין בבשורה על עתיד ורוד יותר לעורר את העם המדוכא משבתנו ולהפיח בז תקווה לקראת ימים טובים יותר, מה יש לנו לצפות מפרעה?

בין קוצר רוח לעבודה קשה

נראה, שהדברים עמוקים יותר. תירוץ זה אינו הופך את הרעיון ל"קל וחומר".
כנראה, שקוצר הרוח של בני ישראל הוא "כסף קטן" לעומת חוסר סבלנותו של פרעה. ממה הוא לחוץ? ממה הוא סובל? מה יכול להטריד את מנוחתו? מה משבית את שלוותו?
אפשר להסביר את הדברים כך: אנחנו עומדים בפני גוף "קרוץ חומר", מלך בשר ודם, היוצר סביבו תדמית של "בן האל". ומן הסתם הוא גם מאמין כי "לי יאורי, ואני עשיתיני"15. פרעה מתאמץ להוכיח בכל עת עובדה זו, עד שכאמור, גם הוא משתכנע אט אט מדבריו הוא.
כאן הרצון גובר על ההיגיון. רעיון זה מוכח בעליל, גם אצל יואש מלך יהודה, עליו מסופר במדרש רבה בהקשר לפרשתנו16. במדרש מסופר על יואש מלך יהודה שעשה מעצמו אלוה. איך התרחשו פני הדברים. הוא למעשה "קנה" את הסיפור משרי יהודה. שאם לא כך, כיצד זה, שרד בבית קדשי הקודשים שש שנים?17
רבונו של עולם! מילא "עוילם גוילם", אבל מה איתך, פרעה? והלא אתה יודע את האמת? אתה מודע לחולשות שלך. אתה מכיר במגבלותיך, אתה יודע שהנך בלתי כי אם בשר ודם, כחציר יבש וכציץ נובל, את מי אתה מנסה לרמות?
אבל "פרעה שלנו" בשלו. הוא הבורא, ואם קיימות תופעות, העלולות לסתור תפיסה זו עלולות לפזר את ההילה שמסביבו, כל האמצעים כשרים כדי "להמשיך את המשחק". "הנה יצא המימה״18 – למשה מתגלה אירוע אותו מנסה פרעה להסתיר מבני האדם ומבני עמו בעיקר. הרי אין סוד כמוס גדול יותר מזה, לא במצרים ולא בשום מקום בעולם. אוי לו לפרעה, אם, חס ושלום, סודו יתגלה, חלילה שייתפס "על חם". שמישהו יידע עליו את האמת, שהוא יוצא המימה. אבוי אם מישהו יתפוס אותו "עם המכנסיים ביד", תרתי משמע19. הקב"ה אומר לו למשה: עמוד בהשכמה, בשעה שהוא נצרך, תפוס אותו וכו'. והלא פרעה אינו זקוק ל"המימה". האם יש לנו שמץ של מושג איזה סבל סובל יצור כזה? כמה הוא טרוד בעצמו? אילו יסורים עובדים עליו? אין לו רגע פנוי מן המחשבה האיומה, שמא תתגלה תרמיתו לעין כול. אטו מילתא זוטרתא היא? כמה זמן אפשר לשמור סוד שכזה? תארו לעצמכם: יום של כאבי בטן שיש לפרעה, ו"הלך" הסוד…

בהשוואה לסבלו של פרעה, קוצר הרוח של בני ישראל הוא באמת "כסף קטן" על יד קוצר הרוח של פרעה. וכשיש קוצר רוח קשה להאמין, קשה להקשיב. אדם רואה רק את עצמו.
משהו כזה אירע לבני ישראל באותה העת במצרים חרף חזון הגאולה.
תחושה כזו עלולה לתקוף גם את אלה החושבים שניתן להפריד בין הגאולה הפיזית לגאולה הרוחנית. כל קושי שנערם בליבו של האדם בחייו, גורם לו להיות טרוד בעצמו. כל מכשול בדרך יוצר אצלו חסימות ומניעות לפעול. כל מעצור מעורר אצלו מחדש תהיות ותחושה שאין תכלית ויעד ברורים. כל מחסום יוצר משבר.

גאולה שלמה בכלי שלם

לאור הדברים שהועלו לעיל, ברורה עתה ההשוואה בין מצוות הציצית לבין גאולת מצרים, שעורך לנו רבי משה הדרשן. כשם שציצית בת שלוש כנפות פטורה מציצית ומופקעת ממנה, כך לשלוש הלשונות של גאולה פיזית אין כל זכות קיום ללא הצפייה לגאולה רוחנית. בלי אותה אמונה בסוד קיומו המיוחד של עם ישראל, חרף ניסיונות הכשל של אויביו מבית ומחוץ, המנסים לקעקע אותה, אין הגאולה הרוחנית מתקיימת. אותה האמונה שמפעמת בקרבו של עם ישראל היא היא אשר תביא בע"ה לגאולה השלמה. ולמרות הכול, ואף על פי כן, בעזרת ה' "ישראל עושה חיל!"20

 


  1. שמות ו', ב-ח.
  2. במדבר טו, לח.
  3. שמות יט, ד.
  4. עיין זבחים יח' ע"א, ולעניין בעלת- חמש, פלוגתא היא שם. ורוה"פ כתבו שחייבת בכה"ג. ועיין ב"י או"ח בסי' י'.
  5. שמות ו, ו־ ו.
  6. שמות ו', ז'.
  7. נדרים מט ע״ב.
  8. ועיין רמב"ן על התורה בפרשת אמור, ויקרא כג', לו'.
  9. שמות ו', ט'.
  10. שם.
  11. שמות ו', יג'.
  12. עיין שמות ו', כו-כז.
  13. שמות ה', ד'.
  14. שמות ו', יב'.
  15. יחזקאל כט', ג'.
  16. שמות רבה ח', ב'.
  17. יעויין שם במדרש, ובן במדרש תנחומא לפרשת וארא, ט.
  18. יעויין במדרש תנחומא לפרשת וארא, יד.
  19. ועיין עוד במסילת ישרים פרק ח שכתב: "כי בהיות האדם טרוד בעניינו בעולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא, אשר עליהם, ואי אפשר לתת לה אל המעשה", וכן ברמב"ן שמות ו' ט' שכתב: "לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנבואתו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח. כאשר שתקצר נפשו בעמלו ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן.