לשביעי של פסח
שריפת גשרים
דרך ארוכה – קצרה
בצאת ישראל ממצריים מוליך ה' את ישראל דרך המדבר ולא דרך ארץ פלשתים, כדברי התורה: "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא, כי אמר אלקים: פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף…"1
הראשונים חולקים בדבר תפקידה של המילה "כי" בפסוק: "כי קרוב הוא". האם המילה "כי" משמשת בתפקיד תיאור סיבה, או כתיאור ויתור, כלומר האם הכוונה היא לפירוש: למרות שהוא קרוב.
רש"י והאב"ע פירשו את המילה "כי" כתיאור סיבה. ובלשון רש"י: "כי קרוב הוא" -ונוח לשוב באותה הדרך למצרים. כך גם מפרש האב"ע: כי טעמו: למה לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים? בעבור שהוא קרוב. והנה, נחם דרך רחוק, שלא יראו מלחמה ויאמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה"
כלומר, דווקא המעלה הגדולה הקיימת בבחירתה של דרך זו, היינו, קרבתה אל המטרה הנכספת, המעלה שבגללה "השכל הישר" מחייב לבחור בה, היא היא מגרעתה. היא
הסיבה לכך שהקב"ה נמנע מלהוליך את עם ישראל, יוצאי מצרים, בה. דווקא הדרך שנבחרה, למעשה, הדרך שנראית לנו כדרך הארוכה, היא הדרך הקצרה. ללמדך, שאדם אינו מסוגל לראות תמיד את הדברים בפרספקטיבה נכונה. חסרה לו הראייה התלת-ממדית. מה שנראה קשה בתחילה, בסופו טמונה הברכה. ולהיפך.
מכאן לומדים מוסר השכל גדול. הרב דסלר2 מסיק מכך מסקנה אופרטיבית, והיא: התורה מלמדת אותנו שכדאי שנבחר בדרך רחוקה, ואף ללכת דדך ימים ומדבריות, ולו רק כדי לנתק מאחורינו את הגדר כדי לא לשוב אל החטא. ראוי שנקבל על עצמנו עבודה רבה, משימה קשה ועמל כבד של עקירה מן המצב ומן הסביבה הקודמים3. וכל זאת לשם מה? כדי לקבוע מציאות חדשה בשטח, לאמור: אין מצב הפיך, אין דדך חזרה.
במילים אחרות, התורה מנווטת אותנו ומכתיבה לנו מרשם להתקדמות לעלייה רוחנית, בשיטה של שריפת הגשרים.
אליהו ואלישע
לפעמים חושש האדם מלשנות כיוון בחיים. וירא: הוא חושש מ"מה יאמרו"? "מה יגידו"? ובעיקר גדול ורב חששו מול השאלה הקשה: "האם אחזיק מעמד"?
התורה הקדושה מבקשת ללמד כי לפעמים יש לנקוט בצעדים דרסטיים על מנת למנוע אפשרות של נסיגה חזרה.
דרך זו אימץ לעצמו הנביא אלישע. אליהו הנביא מצטווה4: "… ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך". הכתוב מתאר את הדברים כך: "…וילך משם (=אליהו) וימצא את אלישע בן שפט, והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו. והוא בשנים העשר. ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. ויעזוב את הבקר, וירוץ אחרי אליהו. ויאמר: אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך! ויאמר לו: לך שוב, כי מה עשיתי לך! וישב מאחריו… ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו"5.
ומבואר בילקוט שמעוני6: מיד הניח כל אשר לו ורץ אחריו. שנאמר: "ויעזוב את הבקר". מיד הפקיר כל אשר לו וזרע כל השדה מלח. שנאמר: "וישב מאחריו"7
מדוע עשה זאת אלישע? האם לא חס על כל עמלו? האם עמלו היה לשווא? התשובה היא כפי שנידונה לעיל. הוא עושה זאת כדי "לשרוף את הגשרים", כדי למנוע ככל שניתן, את החשש מפני האפשרות של נסיגה לאחור.
תדמית חברתית כמנוף
מספרים על הרב דסלר שהיה "מעשן כבד". כאשר פורסם לראשונה על הקשר הישיר בין העישון לכל מיני מרעין בישין, הפסיק הרב בו ביום לעשן. כל מי שנכנס אליו נתבשר על ידו במאור פנים: אתה יודע? הפסקתי לעשן! כך גם הודיע בשמחה לכל מי שנקרה בדרכו.
מה יתרון לו לאדם בהפצת המעשה ברבים? כאשר אדם מודיע לכל כך הרבה אנשים, שהוא חדל לעשן, גם אם יגבר עליו יצרו לשוב לסורו, הוא לא ירהיב עוז בנפשו לעשות כן. הלא הכל יודעים שהוא חדל לעשן. כך ניתן לראות שהוא הכניס את עצמו ל"פלונטר" חברתי, ללחץ חברתי המונע ממנו לשוב לסורו8.
ה' עוזר למי שעוזר לעצמו
זהו המרשם שמכתיבה לנו תורתנו הקדושה בבניין אישיותנו ובעיצובה, ובהתקדמותנו במסילה העולה בית-אל.
"הכדור" נמצא "במגרשו" של כל אחד ואחד מאיתנו. ההתחלה תלויה בנו. נקודת המוצא נמצאת אצלנו. וכבר כתב ר' יונה9: "כי יעזור ה' לשבים, כאשר אין יד טבעם משגת". כלומר, אם אתה משקיע, אם אתה משתדל, אם אתה עושה את הצעדים הראשונים, ה' גם הוא, "שם יד", כביכול.
הוכחה להתערבותו וסיועו של הקב"ה במעשי האדם ניתן למצוא בשירת הים. עם ישראל עומד על גדת ים סוף וזועק לעזרה. ה' מקשה ואומר למשה: "מה תצעק אלי?" באמת!! מה עליהם לעשות בשעה קשה כזו? "דבר אל בני ישראל, ויסעו" ישנן עוד מספר פסיעות עד המים, ישנם עוד כמה צעדים עד הים. התקדמו! לכשיגיעו מים עד נפש, חלילה, אני כבר אהיה במקום. אלה הם, במילים אחרות, דברי ה' אל משה.
ואמנם, עם ישראל הפיק לקחים. הוא קלט את המסר. מיד נאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" איזו יד? זו של בת פרעה.
בפרשת "שמות" אנו קוראים את הסיפור אודות בת פרעה, היורדת יחד עם נערותיה לרחוץ ביאור, כשלפתע, צדה את עיניה תיבה, המיטלטלת במימי היאור כקליפת אגוז. תגובתה הספונטנית של בת פרעה נעשית ללא כל מחשבה מיותרת וללא כל חשבונות אישיים: "ותשלח את אמתה ותקחה". מה את עושה? איך את מסוגלת? איפה את עומדת, ואיפה נמצאת התיבה? רחוק מטווח יד. נכון. אך כשרוצים מאוד להשיג דבר מה, אין דבר העומד בדרך. כשכואב, כאשר אכפת, אין משקל לשיקולים אחרים. כאשר אם רואה את בנה קופץ אל הכביש הסואן, היא מזנקת מיד אחריו, ללא מחשבה נוספת. היא לא תתבונן, האם ישנו מעבר חצייה במקום, אם הרמזור ירוק, או אם יש שוטר בקרבת מקום…10
עם ישראל, כאמור, קלט את המסר, הוא מבין כי עליו לא רק להתקדם מספר צעדים עד לקו המים, אלא הוא חייב גם לקפוץ לים, וה' יעשה הטוב בעיניו. ואמנם, כך היה "ויבואו ישראל בתוך הים ביבשה…" (שמות יד, כב).
מיד התרחש הנם המופלא, שהדיו הדהדו ארבעים שנה מאוחר יותר, ערב הכניסה לארץ, ואשר הפך לסמל, לכך שהקב"ה מבצע כביכול בעבור עמו משימה בלתי אפשרית. על זה אמר ר' יונה בשערי תשובה: כי יעזור ה' לשבים, כאשר אין יד טבעם משגת.
- שמות יג', יז'-יח'.
- במכתב מאליהו ח"ג בעמ' 293.
- כל עוד רואים במראה האחורית את הנעשה מאחור קשה להתנתק.
- מלכים א' יט', טז'.
- מלכים א', יט', יט' – כא'.
- בריש מלכים ב' (רכב', ב').
- ופרש ב"זית רענן" על אתר: ובלוט אומר: "ותבט אשתו מאחריו, ותהי נציב מלח".
- "טובך יביעו ח"א בשלח בעמ' ריז'.
- בשערי תשובה א' א'.
- ואגב, מדוע נחלש משה במלחמת עמלק? דווקא כשנכתב על יהושע "ויחלוש"? כי אמר "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר" מדוע לא עכשיו? מחר הרי יטילו וטו על ההחלטה! זהו הכושר לקבלת החלטות.