לשביעי של פסח
דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי1
כשעם ישראל יוצא ממצרים, אמנם, הוא יוצא אל אור הגאולה, אך דרכו רצופה חתחתים. לא עברו שבעה ימים מיום צאתו ממצרים והנה, מתפתח מרדף אחריהם: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו, כי שלחנו את ישראל מעבדנו! ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו… וירדוף אחרי בני ישראל… וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם… ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו אל משה: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?!… ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי! דבר אל בני ישראל ויסעו! ואתה הרם את מטך ונטה את ידך אל הים ובקעהו! ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה!"2
משה רבינו עושה את הדבר הכי מתבקש בשעה זו וצועק אל ה'. לעומתו ה' עונה: "מה תצעק אלי!"- מה פשר דברי ה' אל משה? כשכואב – אז צועקים! וכך שואל 'אור החיים' הקדוש: "קשה, ולמול מי יצעק אם לא לה' אלקיו ובפרט – בעת צרה!… עוד קשה: אמרו 'דבר אל בני ישראל ויסעו!' להיכן יסעו, אם רודף מאחור, והים לפניהם! ואם הכוונה אחר שיבקע הים, אם כן, היה לו לומר: 'הרם את מטך!' ואח"כ יאמר: 'דבר אל בני ישראל ויסעו' "!
התשובה לכך היא, כי מבחן האמונה הוא בשעות הקשות. הגר"י אברמסקי זצ"ל באר את הכתוב בתהלים3: "דרך אמונה בחרתי, משפטיך שיוויתי" כך: מפני שבחרתי בדרך של אמונה תמימה ושלימה בה', לכן כל משפטי ה' שווים הם בעיני! וברור לי שהכל נעשה במשפט. הטוב והופכו באים ממקום אחד, ה' לא נרדם בשמירה!
כך נהג בעצמו הגר"י אברמסקי זצ"ל כשהגיעה השמועה המרה על מות בנו הבכור ר' משה ז"ל בלונדון, מיד הגיב בהתרגשות ואמר את הפסוק הנ"ל: "דרך אמונה בחרתי – משפטיך שיוויתי!" וממילא אין לו טענות… זוהי רמת הציפיות שנדרשה מעם ישראל בעת ההיא.
אכן עם ישראל לא אכזב, וצעד אל תוך הים, וכפי שמתאר זאת4 אור החיים הקדוש: ואנחנו מדווחים: "וירא ישראל את היד הגדולה"5 איזו יד? של מי היתה "היד הגדולה"? את היד של בת פרעה!
לאחר גזירת פרעה הונח משה רבינו, ע"ה, בתיבת גומא במימי היאור. בדרך הטבע, סיכויי הצלתו מטביעה שם, שואפים לאפס. והנה, מנגד הולכת לה בת פרעה לרחוץ על היאור. והיא נתקלת בתיבה. וכמו כל בן תמותה, רחמנייה היא, מבקשת להושיט יד ולהציל את התינוק הבוכה. אבל אין סיכוי! התיבה רחוקה. הטווח הוא כשלושים (!) מטר.
וכך אומרים חז"ל6 על הפסוק: "ותשלח את אמתה ותקחה": "רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: ידה. וחד אמר: שפחתה. מאן דאמר ידה, ששים אמה(!) נשתרבבה יד בת פרעה!"
עם ישראל נוכח לדעת, כי למרות העובדה שבדרך הטבע לא ניתן היה להציל את משה, בכל אופן, הקב"ה "שם יד". ומכאן הסיק עם ישראל, כי כלפי שמיא, גם השמים הם לא הגבול! ובכך נושענו, ב"ה!
- תהלים קי"ט
- שמות י"ד, ה'-ט"ז
- קיט'.
- שם.
- שמות יד' לא'.