לשביעי של פסח
גאולת ישראל – גאולת העולם
שירת האמונה
בעת חציית ים סוף אנו עדים לשירה הבוקעת מליבותיהם של משה ושל בני ישראל: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים".
שירה זו, הנקראת בשם "שירת הים", מעידה על הנס העצום שעם ישראל חווה זה עתה. הים נקרע לפניו, והוא עבר, בתווך, בחרבה. עם עלותו אל היבשה "שב הים לפנות בוקר לאיתנו", כשהוא מכסה אחריו את המצרים. באותה עת עומדים בנ"י ושרים את השירה הגדולה. הם רואים במו עיניהם כיצד אויביהם, המצרים. צוללים במימי ים סוף הגועשים. השמחה ספונטאנית אבל לא שלמה.
על עם ישראל עברו ימי חרדה לא קלים בשעה שחשו עצמם מאוימים מכל העברים. מחד הים לפניהם ומאידך המצרים דולקים בעקבותיהם. התחושה היא תחושת חנק והסגר. אך באותו הרגע מתחולל אירוע על טבעי, נס החורג מגבולות התפיסה האנושית. הם זוכים לראות בפעם האחרונה את משעבדיהם המצרים מובסים. בשעה שהם עדים לנס הגדול, פורצת מגרונם "השירה הזאת לה' "1. רק לאחר שהם מפנימים את המתרחש סביבם, סימפוניה אדירה של הכרת תודה עולה לאורך חופי ים סוף. זוהי שירת האמונה, שירה המביעה את דבקותם ואחיזתם ביעוד האלוקי ובתקוות הגדולות שהעתיד צופן בחובו.
מי ראוי לומר שירה
מובא במדרש2 שמלאכי השרת ביקשו אף הם לומר שירה על אובדן המצרים בים, משום שאף הם הבינו כי רגע גדול מתרחש כעת. גם הם רוצים לקחת חלק ב"מזמור לתודה". ומה רע בכך? קיים צורך טבעי להודות לה'.
המדרש מגלה כי הקב"ה מנע מהמלאכים מלמלא את מבוקשם בטענה, כי "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"? כפי שנאמר: "בנפול אויביך אל תשמח, ובהכשלו אל יגל לבך"3
הקב"ה מונע ממלאכיו מלומר שירה, ואילו לישראל הוא מתיר. והסיבה היא האירוע שהתרחש לבני ישראל. בני ישראל ניצלו מפני המצרים, ולכן הם חייבים להודות, עליהם באה הגאולה. אבל אתם, המלאכים, כל עוד לא בא העולם על תיקונו המלא, אין הכוס מלאה, השמחה אינה שלמה עדיין. לכאורה הקב"ה עצוב, והוא מביע את עצבותו במאמר: "מעשי ידי טובעים בים".
כחתן וכלה
לאור דברים אלה ניתן להבין את פשר נסיגת הים ואת הקריאה אליו, כדברי משורר תהלים: "מה לך הים כי תנוס?" ונבאר זאת ע"פ דברי הגר"ע יוסף שליט"א4: "עם ישראל היה בבחינת של ארוסתו של הקב"ה. וכמו שנאמר: "תורה צווה לנו משה, מורשה…" אל תקרי "מורשה" אלא "מאורשה"5. ופרעה עינה את ארושתו של הקב"ה, אשר על כן עונשו סקילה. והנה, הים מתבקש להטביע את פרעה בתוכו. מהי תגובתו? "הים ראה – וינוס" שכן, בארושה העונש הוא סקילה ולא חנק. ולעומתו: "ההרים רקדו כאילים", הם קפצו משמחה. עכשיו יוכלו להפרע מפרעה ולסוקלו. ואולם הקב"ה עצר בעדם: לא הזמנתי אתכם. ואתה, הים: "מה לך הים כי תנוס… ההרים – תרקדו כאילים?" כאומר: באשר לחששך, הים, שהמתת פרעה בחנק ולא בסקילה איננה עונה לדרישות, אל דאגה! "מפני אדון חולי ארץ" "היד ה' תקצר?! " והלא בין רגע "ההופכי הצור אגם מים",
נוהגים לבאר פסוקים אלה בדרך זו: הקב"ה הפך את הצור לאגם מים. אבל לפי דרכנו נבאר הפוך אגם מים נהפך לצור, כמו שנאמר: "קפאו תהומות בלב ים" המים הפכו לצור החלמיש, "חלמיש למעינו מים". את המים הפך ה' לחלמיש. וזהו משפט מיוחד, כמו: "אבנים שחקו מים". וכך נתקיים בהם, במצרים, מיתת סקילה.
בשעת התרוממות הרוח הגואה בעת התרחשות הנס, ובשעה שההתלהבות מרקיע השחקים, ברגע של שכרון הגאולה, מקבל עם ישראל שיעור נוסף. הוא לומד פרק חשוב בהלכות שמחה.
בגמרא סנהדרין נאמר6: אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב: "ולא קרב זה אלא זה כל הלילה"? בקשו מלאכי השרת לומר שירה וכמו שנאמר: "וקרא זה אל זה ואמר". והקב"ה הגיב: מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה? כלומר, מלאכי השרת ביקשו לחסל את המצרים במיתת נשיקה. וכמו דאיתא בסנחריב מלך אשור, שנאמר7: "ויצא מלאך ה', ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף. וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים". תמהו חז"ל: היאך המיתם? אמר רבי יצחק נפחא: אזניים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות הקודש, ומתו8. זהו שאמרו כאן: ביקשו מלאכי השרת לומר שירה ולגלות אוזנם של המצרים, וע"י כך להפוך אותם לפגרים מתים. אולם הקב"ה סבר אחרת: לא ייתכן, שמעשי ידי, היינו בני ישראל, טבעו בים. וכמו שנאמר: "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו" ואתם תאמרו שירה, ובכך "חסל סדר פסח". אלא אטביע גם את המצרים, ורק כך יתוקן העונש "מידה כנגד מידה" המגיע להם.
ואמנם, כאמור, במצב הנתון, הקב"ה נאלץ, כביכול, לחסל את הרשעים. אולם האידיאל הוא שכולם יכירו וידעו "כי אתה ה' עליון על כל הארץ, מאוד נעלית על כל אלהים"9.
אין בעל הנם מכיר בנסו
כאן גם ניתן להבין את ההבדל בין מה שמתרחש עמנו כעת, לבין מה שיתרחש בעז"ה, בעתיד. היום אנחנו קוראים בהלל הגדול10: "לעושה נפלאות גדולות לבדו". נשאלת השאלה: מה פשר האמירה "לבדו"? וכי אין אנו יודעים אודות נסיו של מקום?
המדרש משיב לשאלה זו באופן הבא:11 "אין בעל הנס מכיר בנסו". רק ה' מודע לגודל הנס.
ניתן להסביר זאת באמצעות משל: נחש נמצא בחצר. האדם קם ממיטתו, וזו החלה חורקת. נבהל הנחש ונמלט על נפשו. בעל הנס לא יידע לעולם שהתרחש לו נס גדול. דוגמה נוספת: אדם שאיחר את טיסתו, מחרף ומגדף, ולבסוף נודע לו שארעה תאונה, רח"ל.
זאת ועוד. אנו אומרים: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו!" לכאורה נראה הדבר תמוה ביותר. הנס מתרחש לעם ישראל, ואילו הגויים מהללים את ה'? כן! כי רק הם יודעים על "תוכניות הגזירה" שלהם בהשמדת עם ישראל. לא תמיד אנו מודעים לכך.
לעתיד לבוא: "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות" הראיתי מה שלא הראיתי לאבות1. היינו נסי מצרים יהיו כאין וכאפס לעומת הנסים העתידים לבוא. כלומר, יהיו נסים ונפלאות, והשמחה תהיה שלמה, כנה ואמיתית.
שמחים בשמחתו
שמחה אמיתית תשרור בעולם כאשר הגאולה תהיה שלמה. גאולה שלמה תהיה כשאיש לא יינזק ממנה. כאשר אף לא אחד יסבול בעטייה. גם לא כאלה שמנסים להחניקה. רק שמחת הביחד של כל באי עולם יכולה להיחשב כגאולה שלמה. לכן נפסק לדינא, כי בשביעי של פסח איננו גומרים את ההלל2 ומשום הכי גם אין מסיימים בשאר ימי חוה"מ, משום כבודו של שביעי של פסח3.
ואולי יש בכך משום רמז לתזכורת לעובדה שאנחנו שותפים לעצבונו של הקב"ה, כביכול, על שנאלץ הוא, כביכול, להקריב בנ"א על מזבח מימושה של הגאולה ולפגום בכך מהודה. שכן, גאולה שלמה, גאולה אמיתית, היא גאולה כזו שאיש איננו עולה קרבן על מזבחה. איש איננו נפגע בגללה.
כאן אנחנו נתקלים שוב, פעם אחר פעם, ביחסו של הקב"ה אל הרשעים. היחס האמביוולנטי, הדו-ערכי מחד: "יתמו חטאים מן הארץ" חטאים ולא חוטאים4 ומאידך גיסא, בינתיים, במצב העכשווי, הקב"ה מכלה את הרשעים עצמם, כביכול, בלית ברירה.
- שמות טו', א'.
- ילקו"ש "אמור" רמז תרנ"ד והובא בב"י בסימן ת"צ ועיין שם הלכה קע"ד
- משלי כד' יז'. ועיין עוד סנהדרין לט' ע"ב בדבר תגובת הקב"ה.
- בהגדה של פסח בעמוד קנח
- ומה העניין של תורה למאורשה? כשסבתא זקנה מעירה לנכדה על עניבה, הוא מפטיר בביטול: מה את מבינה? אבל כשארוסתו מעירה לו, זה נשמע אחרת. בא הקב"ה ומבקש שנתייחס לתוה"ק כאל ארוסה ונציית להערותיה ולמצוותיה. עיין סנהדרין נט' ע"א, ברכות נז' ע"א
- לט' ע"ב. וגם זה מובא שם בעמ' נט"ר.
- מלכים ב' יט, לה.
- עיין סנהדרין צ"ה ע"ב.
- תהלים צ"ז, ט'
- הצילום לא ברור בהערה בצד, לכן לא העתקתי אותה (אברהם אוריה קלמן).
- בילקו"ש על פסוק זה בתהלים קל"ו
- עיין ילקו"ש למיכה ז' טו', תקנ"ט.
- שו"ע או"ח תצ' סע ד' ועיין בטור שם
- עיין משנ"ב שם ס"ק ז'
- ברכות י' ע"א. ועיין תענית כ"ג ע"ב.