יש לנו כלל שאנחנו לומדים מהתורה שההורג בשגגה יוצא מעיר המקלט רק כאשר מת הכוהן הגדול שכיהן כאשר ההורג בשגגה שגג ונכנס לעיר המקלט.
אני רוצה לנתק קצת מהמקורות את עצם הדיון על ההורג בשגגה.
במסכת מכות מנסים חכמים לנסות לתת טעם או סיבה לכך שהקב"ה גורם בעולם לכך שרוצח בשגגה יהרוג אדם. ההסבר שרבי שמעון בן לקיש מביא הוא שמדובר על שני אנשים שהרגו ולכן הקב"ה גורם לכך שהם יתחייבו האחד במיתה והשני בגלות כל אחד לפי גודל חטאו.
על ההסבר הזה חייבים להסביר שאין מדובר על דבר מלבד תאוריה או מדרש ולימוד שנועד לתת לאדם או למקרה זה או אחר טעם. ואין בהכרח שאנחנו יכולים לאמר שבכל מקרה של רוצח בשגגה אנחנו יכולים להשליך את התבנית הזאת ולהחיל אותה על המקרה שלפנינו וכן על מקרה אחר. וכמו שאומר רבי חייא בשם אביו בשם רבי יוחנן (שבת סוף דף קה' עמוד ב') "אחד מן האחין שמת, ידאגו כל האחין כולן. אחד מבני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה. אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן." וכל מטרתו היא לאמר משפט חכמה שמטרתה ללמד את תלמידיו שחשוב לשים לב על מצוות שבין אדם למקום אבל יש חשיבות גדולה יותר לשים לב ליחס שבין אדם לחבירו וזאת על ידי כך שלכל מקרה יש סיבה ועילה ולכן חשוב לנסות ללמוד מהמקרים שאנחנו חווים בחיים דבר מה.
עם ישראל פועל כחבורה ככלל אבל גם אותה החבורה מורכבת מחבורות חבורות(ערים, כפרים, חסידויות, חברות וכו') ולכל אחד מאותן החבורות יש פעולה שהם פועלים ביחד בין אם בצורה "מודעת" ופעילה או בדרך שהיא קצת מתחת לפני השטח בצורה טבעית יותר או פחות.
כמובן שזהו דבר טבעי שהקב"ה טבע בעולם שאנשים מסויימים ירצו לפעול כחבורה או ביחד בנושא או בעבור מטרה מסויימת. יש אנשים שיותר מושך אותם תחום הפיזיקה כאשר אחרים מחשבים או תורה ואין בכך סתירה. כאשר מצופה מחבורה שהם יהיו שותפים וקרובים מספיק כדי שיהיה להם אחריות משותפת על בריאות ושלימות החבורה או הקבוצה. וברגע שלאחד מבני החבורה קרה דבר זה או אחר חשוב שהחבורה תפעל בשבילו אם זה במקרה של פטירה אז ניחום האבלים ולאחר מכן ליווי במשך השנים ואם במקרים אחרים שפוקדים את בני החבורה.
השאלה המרכזית שעולה מדברי התורה על רוצח בשגגה וגואל הדם היא: האם כחברה או חבורה אנחנו מעוניינים שיהיו בנו אנשים שמקנן בהם הרצון להיות "גואל הדם"? וכן, מה המשמעות של להיות "גואל הדם"? האם מדובר ללכת ולהרוג את הרוצח בשגגה? ובכלל, האם גאולת דם על רוצח בשגגה יש בה דבר טוב לעולם?
אם נתפוס לרגע שעל אדם בוגר יש אחריות ושכמו שחכמים אומרים "אדם מועד לעולם" אנחנו יכולים להבין שאדם שרוצח בשגגה הוא לא בהכרח אדם רע. לצערינו יש מקרים רבים שבהם כוח החברה, הממשלה והחבורה גורמים לאדם להתעלות על עצמו ולצאת מגדרו עד כדי כך שהוא מקריב חלק ממנו על חשבונו האישי. זה יכול להיות ברגשות, בשינה, במחשבה ובעוד תחומים רבים מכוחות האדם.
מקרה אחד שעומד בראשי עד היום הוא שקצין בכיר בצבא עבר תאונת דרכים בגלל שהוא היה צריך למלא את תפקידו וליסוע מבסיס לבסיס והוא היה מאד עייף ונרדם על ההגה. ואז עולה השאלה: על מי זה נופל המצב הזה? מצד אחד הצבא ומפקדיו יכולים לטעון שהם לא דרשו ממנו לנהוג כשהוא עייף ולעומת זאת הקצין יטען שכפקוד הוא ממלא אחר ההוראות ואם היה לדוגמא מסרב לבצע את הנסיעה הוא היה נשפט על סירוב פקודה.
המצבים הללו הם מצבים מורכבים וכמו הדוגמא שהבאתי על החייל, יש אנשים שרואים את עצמם כשלוחיו של הקב"ה ותורת משה. לפעמים זה גורם להם נזק והם פשוט בוחרים מסיבות שונות לבצע את הפקודות תוך התעלמות מכך שביצוע הפקודה יכולה להזיק להם ושהקב"ה נתן להם את היכולת לוודא ולהכריע על המעשה המתאים באותו הרגע. מיותר לציין שיש לאדם חברים וחברה וחשוב לבחור שכנים וחברים טובים שדוחפים את האדם לעבודת ה' אמיתית בישרות ולא מתוך התחסדות כלפי שמים בלבד אלא גם כלפי בריאות גופו כ"בהמה" וכן בריאות נפשו כבן אדם שלעולם לא יוכל להיות מלאך.
על בסיס זה שאדם הוא אדם ושיש לו כוחות יש לחכמים את האפשרות לפטור את הרוצח בשגגה משהיה בעיר מקלט במשך כל חיי הכהן הגדול. יש ביד בית הדין וכן חכמי ישראל את האפשרות וההזדמנות לקחת אדם ששגג ולברר בעצמם וכן איתו את המשמעות של הפשע וכן לתת לו כלים להתמודד עם המציאות שבה הוא שרוי. לאחר שיש לאותו האדם את כל הכלים הנדרשים ניתן בקלות מאד להחליט להוציא אותו לחופשי מעיר המקלט על ידי נתינת גב בדרג המדיני והמשפטי לכך.
אין בכך שהתורה מתירה (כביכול) לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה הוראה לחכמי התורה לעולמי עד לשמר את האפשרות הזאת ולתת יד חופשית לכל גואל דם לעשות ככל העולה על רוחו. מבחינה חברתית ומדינית יש חובה לתקן את העיוות שיכול לצאת מהכתוב בתורה בכך שכביכול התורה נותנת לכל "גואל הדם" לרדוף אחר הרוצח בשגגה. בפרט בימינו שיש ממשל ותקדימים ברור לכל אזרח במדינת ישראל ובהרבה מדינות אחרות בעולם שאם אדם רוצה לפעול למען קרובו שנפל הוא צריך לנהוג בדרך מעט שונה מאשר "רדיפה" ישירה אלא יש כלים רבים להחיות את דם הנרצח.
ואם היו שואלים אותי על התרגום של הביטוי "גואל הדם" הייתי נוטה יותר להסביר שמדובר על אדם שרואה בכך שזה שחייו של אדם נגדעו והוא רוצה לפעול בעולם בדרך זאת או אחרת כדי שדבר שכמו זה לא יחזור על עצמו במידת האפשר.
איך? זאת כבר שאלה מאד גדולה וכל אדם צריך להשקיע מעט זמן בכדי ללמוד את האפשרויות של התקופה והזמן ולהחליט באיזה תחום הוא רוצה להשקיע ממרצו וכוחו בכדי להנציח את קרובו. וכמו בכל השקעה יש השקעות שהיעד שלהן הוא טווח קצר כאשר הרווח "ניכר" ויש השקעות השהרווח מהם ניכר בטווח יותר ארוך ולפעמים גם נראה שההשקעה בהתחלה בכלל לא מניבה רווחים.
אם ניקח רק מקרה אחד לדוגמא שבו איש מקצוע מבצע טעות שגורמת למוות בשגגה (גם רשלנות בתנאים מסויימים היא שגגה) אז חובת החבורה של ערי המקלט לעסוק בנושא ולהבין מה הייתה הטעות שגרמה לשגגה ומתוך זה במידת הצורך לבחון אפשרויות שונות לשינוי דברים בעולם כדי שלא יחזור על עצמו אותו מקרה השגגה.
לדוגמא, כדי לעזור לאנשי מקצוע להגיע להחלטה נכונה לגבי הנדסת מבנים או כלי עבודה יש צורך להבין מדוע הגיע המצב של הטעות ובמידה ואכן נניח רובוט או מחשב יכולים לסייע בעתיד במניעת מצב דומה באופן גורף אכן יש מקום ליצור את הכלים הרלוונטיים כדי לסייע לאותם אנשי המקצוע ולהקל מעליהם את האחריות ככל האפשר. הרי אם נחשוב לרגע, אם נותנים לכם את האפשרות להישען על אדם עם נסיון של נניח 10 אלף שנות חיים כאשר אתם עושים מעשה, האם הייתם מעדיפים להגיע להחלטה רק בכוחות עצמכם או גם להעזר בנסיון וביכולת של 10 אלף שנות ניסיון בעולם?
וזה נקרא "ננס על גבי ענק".
וביחס למה שהתורה וחכמים מדברים על מקרה של גרזן שהשתחרר ומנפילת ראש הגרזן נהרג אדם, יש היום כלים מאד פשוטים שיש בידי מערך מכון התקנים כדי לוודא שאין כלי העבודה מסוכנים לשימוש. ההמלצה הכללית לאדם כדי שיחשב "איש מקצוע" היא שילמד לעבוד עם תקנים כל עוד הוא לא בנוי בעצמו כדי להעריך האם הכלי מתאים לשימוש ולקבל על עצמו את האחריות על השימוש בכלי. זוהי ברכה עצומה לעולם שהקב"ה נתן לנו את האפשרות לחלוק בין אנשי מקצוע את יכולותיהם של כלים שונים כדי שבסופו של דבר כאנשים שפועלים בעולם אנחנו נוכל בשלבים הראשונים להסתמך על אחרים ולאחר מעט ניסיון להיות עצמאים מספיק כדי שנוכל אנחנו להיות ענקים בעבור הננסים הבאים.
ובנקודה הזאת גדולה "העברת מסורת" איש מפי איש לעומת "לימוד מספרים" בלבד וכמו שידועים ומבוססים הדברים שתורה שהיא דרכינו מתחלקת גם לתורה שבכתב וגם לתורה שבעל פה. שני מרכיבים אלו הם חלקו של הקב"ה (תורה שבכתב) וחלקו של האדם (תורה שבעל פה) בהשלמת ובבניין ישראל המקדש והעולם.