פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים (תהילים פרק קי"ט, פסוק ק"ל )
בשונה מבני המשפחה המקום שממנו אני מביט על הספר, הסיפור והטרגדיות הוא נקודה של אור וטוב.
יש סיפור מפורסם מאד על בעל ואישה שקבעו שאחרי המוות הם יפעלו לשנות את המציאות ויתגלו אחד לשני בחלום כדי לגלות מהשמים איך לפעול בכדי לשנות את המציאות לטובה. לאחר שהבעל נפטר הוא מתגלה לאשתו בחלום ואשתו שואלת אותו מה לעשות? איך צריך לפעול כדי לשנות לטובה? אז אומר לה הבעל, עד שהגעתי לפה חשבתי שיש רע, עכשיו משאני בשמים אני רואה איך הכל לטובה, אז לא צריך לפעול לשנות דבר.
התורה מתייחסת למציאות של "גואל הדם" שנלחם בעבור הנפטר בתאונה או מסיבה אחרת. יש מציאות כזאת שאדם שקרוב למקרה רואה דבר אחד והוא איננו יכול לראות צדדים אחרים. זה לא בגלל שהוא לא יכול באיזה שהוא שלב אלא מכיוון ש"דמי אחיך צועקים" וזה כואב.
האיר את עיני אביו של יהונתן בשאלה: "מאיפה הפוגע למד לעשות את מה שעשה?"
זאת אומרת, שמעיניו של אדם מבוגר הוא מנסה להבין איך נשמה טהורה הגיעה למצב שבו היא פוגעת בנשמה אחרת.
השאלה עוד יותר חזקה היא כלפי הפוגע הספציפי הזה ועוד אחרים: האם מדובר על השתובבות ילדים? האם מדובר על "חקר" מיני? על מה בעצם מדובר?
לפני שאני עונה אני אספר על מפגש שהיה לי עם יהונתן לפני שנים כשהוא הסתובב עם שער ארוך בכניסה ליישוב. אני עמדתי או עברתי בכניסה ליישוב והוא הסתכל עלי והתעניין בי עם הקול והדיבור העדין שלו. מפה לשם הוא הבין את הבדידות שלי כרווק ושאל אותי אם הוא יכול להציע לי להכיר מישהי. אמרתי לו שאני בכללי אשמח. היא חוזרת בתשובה, היא ג'ינגית ועוד כמה תכונות והיא מעיר הקודש. נו למה לא?
מה שאני הרגשתי זה "ואהבת לרעך כמוך".
לשוקי, אבא של יהונתן אמרתי: "אני הייתי מחבק אותו!"
ואם זה לא ברור, את הפוגע במצבו הנוכחי בחיים.
ואני יטעים את דברי: נער צעיר איננו מסוגל להבין דברים מסויימים ולכן הוא גם נחשב "קטין" במערכת המשפט. אנחנו כחברה מכירים בכך שאין לאדם בגיל מסויים את היכולת לתפוס דברים מסויימים שמבוגרים תופסים ויכולים "לכמת" אותם לבחון ולהתייחס אליהם. ולהזכירכם יהונתן עבר פגיעה בגיל 11, ובאיזה גיל היה הפוגע? האם הפוגע היה שפוי בדעתו באותו הזמן? האם הוא עבר חינוך בסיסי בנוגע לכבוד הזולת? האם הוא עבר חינוך "מנע" כהבנה לנושאים מיניים בחייו של המתבגר?
יש המון שאלות שצריך לשאול את עצמו כל אדם שמגיע לשפוט את הפוגע ואת המצב והסיטואציה שבה היו שני המעורבים והסובבים אותם בפגיעה המינית. כמובן שאין בכך הצדקה של מעשה ולהגיד שמעשה זה או אחר היה בסדר וברור שיש מעשים שהם בעצמם אסורים אבל, נתקלתי כבר במקרים כמו שהכוזרי מתאר "כוונתך רצויה אבל מעשיך אינו רצוי". אחד מהיסודות במקרים של פגיעה מינית הוא שהפוגע הוא פגוע בעצמו מכיוון שאחרת הוא פסיכופט או בעל הפרעה זאת או אחרת.
ועכשיו אני אשאל את הקב"ה, וכי יש כפרה לפוגע? וכי יש תקנה לפוגע? האם נשמתו נשחתה לגמרי? וכן גם את יהונתן שבשמים: האם יש דרך לתקן את המעוות?
יש כמה מישורים שבהם הספר צריך לגרום לפעולה אצל הקורא. יש כמה לקחים אישיים וכמה לקחים אלינו כחברה.
בראש ובראשונה היא מידת הזהירות. צריך להעלות את המודעות לכך שזה שיש לאדם נשמה טובה לא מסיר מאיתנו את האחריות ללמד ולהכווין בדרכים טובות את ילדינו ומשפחותינו. אין זה אומר שצריך לחשוף את ילדים לסכנות שונות אלא להעלות את המודעות לכך שיש דברים שהם מחוץ לסדר העולם. בנוסף להסבר גם צריך להקפיד על כל נושא "ייחוד" והכוונה היא שצריך לדעת שלא כל ילד שמגיע לגיל 13 הוא בוגר אלא רק מחוייב במצוות. רק בערך בגיל 18-20 הוא מתחיל את מסעו האישי בחיים עם כלים ואחריות יותר גבוהה. ולא סתם חכמינו זכרונם לברכה אומרים "בן 18 לחופה" והבית יוסף מדבר על כך ש"בארצותינו החמות" מגיל 13 יש חשיבות להתחתן. רבי יוסף קארו מתאר שיש מציאות שבה בגיל 13 לייחד בעל לאישה הוא דבר בריא. האם אנחנו צריכים לנהוג כך? לא בהכרח, אבל, אנחנו צריכים להכיר שמגיל שהילד בנוי בתחומים מסויימים מינית ונפשית צריך להקפיד לא להשאיר אותו לבד וצריך ללמד אותו להקפיד על כללים מסויימים. צריך לרדת לפרטים וצריך עוד להרחיב על נושא ייחוד וכללי ייחוד ובעזרת ה' שייתן לי כוח להעלות על הכתב אחד מהספרים הנשכחים בתחום שהיו מצויים בידי בגיל יותר צעיר אבל אינני בידי כרגע.