ז. ההתפתחות הכלכלית ויחסי החברה *
תולדות המפלגה הקומוניסטית
– – – הנה בקוי יסוד, תיאור התפתחות הכוחות היוצרים מהזמן העתיק עד זמננו. מעבר מכלי האבן הגסים לקשת וחץ ובהתאם לזה מעבר מאורח חיים המתקיים על הציד, להפיכת בעלי חיים לביתיים ומרעה צאן קדום; מעבר משימוש בכלי אבן לכלי מתכת (קרדום ברזל, מחרישה עם יתד ברזל וכיו"ב) ובהתאם לזה מעבר לפיתוח הצמחים ולחקלאות; המשך שיפור כלי העבודה ממתכת דרך שכלול תהליך עיבוד המתכת, מעבר לתעשיה נפחית, תוצרת כלי יוצר, ובהתאם לזה התפתחות מלאכת היד, פירוד בין מלאכה לחקלאות, פיתוח תעשיות מלאכה העומדת ברשות עצמה, ובהמשך – פיתוח טויה ועשית בגדים; מעבר מעבודת יד למכונה והפיכת תוצרת האריג הביתי לדרך עיבוד ממוכן; המעבר ליצירה ממוכנת והופעת התעשיה הגדולה הממוכנת, זהו בערך התיאור הכללי, לא המלא, של פיתוח הכוחות היוצרים בחברה במשך תולדות האנושות.
עם זה מובן, שהפיתוח והשיפור של מכשירי התוצרת יצאה לפועל ע"י בני האדם הקשורים לתעשיות, ולא בלי קשר אתם – בהתאם לזה עם שינוי והתפתחות מכשירי היצור השתנו והתפתחו בני האדם כחלק החשוב ביותר של כוחות המיצרים, השתנה והתפתח הנסיון היצרני שלהם, ההרגלים לעבודה והאפשרות לנצל את מכשירי היצירה.
בהתאם לשינוי והתפתחות כוחות היצירה של החברה בהמשך דברי ימי האנושות השתנו והתפתחו היחסים היצרניים בקרב בני האדם, כלומר יחסיהם הכלכליים ההדדיים. בהיסטוריה ידועים חמשה טיפוסי יסוד של היחסים היצרניים: קדום־משותף, משק־ עבדים, מבנה פיאודלי, רכושני וסוציאליסטי. במשטר השתופי הקדום הבסיס ליחסי היצור משמש הקנין הצבורי על אמצעי היצור. צורה זו היא המתאימה ביסודו של דבר לכוחות היוצרים שבתקופה זו. כלי האבן, והקשת והחץ שהופיעו אח"כ מנעו אפשרות מלחמה עם כחות הטבע ועם חיות הטרף ביחידות. בכדי לאסוף את הפרי ביער, לדוג דגים במים, להקים איזה שהוא מקום מחסה, בני האדם היו מוכרחים לעבוד בשיתוף, בכדי לא לפול לקרבן לחצי הרעב, למאכל חית השדה או לציבורי בני אדם בסביבה.
עבודה משותפת מובילה גם לשיתוף במכשירי ואמצעי הייצור ואף בתוצרת המיוצרת. במצב זה עדיין אין מושג על קנין פרטי, אם לא לחשוב איזה ממכשירי הייצור, המשמשים יחד עם זה גם מכשירי הגנה מחיות הטרף. במצב זה אין מעמדות, אין גם ניצול.
במשטר של משק עבדות היסוד ליחסי היצור משמש קנינו של האדון על אמצעי הייצור כמו כן על העובד בייצור – העבד, שהנהו קנין כספו שברשותו למוכרו לקנותו להמיתו כמו הבהמה. יחסי ייצור אלה מתאימים ביסודם למצב כוחות הייצור בתקופה זו. במקום מכשירי האבן של האנשים יש ברשותם לשימוש מכשירי מתכת. במקום המשק העני והפרימיטיבי של הצייד שלא ידע ממרעה צאן ולא מחקלאות הופיע מרעה צאן, חקלאות, מלאכת יד; הופיעה חלוקת עבודה בין המקצועות השונים של הייצור; הופיעה אפשרות החלפת מוצרים בין יחידים ובין חברות, אפשרות הצטברות הון בין מיעוט, אפשרות שיעבוד הרוב למיעוט, והפיכת הרוב לעבדים למיעוט.
במצב זה אין כבר עבודה חפשית משותפת של כל חבר החברה בתהליך הייצור, כאן שולטת עבודת כפיה של העבדים המנוצלים ע"י האדונים שאינם עושים כלום. אין משום כך גם שתוף באמצעי הייצור כשם שאין שותפות על המוצרים. האדון מופיע כאן כבעל היחיד והמלא של אמצעי הייצור והמוצרים כאחד.
עניים ועשירים, מנצלים ומנוצלים, שבעי זכויות ומשולליה, מלחמת מעמדות חריפה ביניהם. זוהי התמונה של משטר העבדים.
במשטר הפיאודלי, יסוד ליחסי הייצור הוא הקנין הפרטי של הפיאודל על אמצעי הייצור, וזכות לא מלאה על האדם העובד בייצור – המשועבד, בהיות, שאין לו רשות להורגו, אבל בכל זאת יש לו עליו רשות למכרו או לקנותו. בצד הקנין של הפיאודל, קיים קנין הפרט של האכר ושל בעל המלאכה על אמצעי הייצור, על משקו הפרטי, המיוסד על עבודה עצמית. יחסי ייצור אלה מתאימים למצב הכוחות היוצרים שבתקופה זו. המשך שפור דרכי ההיתוך והעיבוד של המתכת, הפצת מחרשת הברזל, מכשירי האריגה, המשך פיתוח עבודת האדמה, מלאכת היין והשמן, הופיעו בצד עבודת הטויה הביתית תעשיות נרחבות ממנה לייצור – אלה הם הקוים האופיניים של כוחות המיצרים.
התנאים החדשים לייצור דורשים שלעובד תהא איזו שהיא יזמה ונטיה לעבודה, התענינות בתפוקה. משום כך הפיאודל עוזב את העבד מכיון שאין לו כל ענין בעבודה ומחשיב יותר ממנו את המשועבד, המנהל לו גם משק פרטי ויש לו ענין בעיבוד האדמה ומשלם לפיאודל מפרי יבולו. הקנין הפרטי מקבל בזה המשך התפתחות. הניצול הוא כמעט באותה אכזריות כאשר בתקופת העבדות. מלחמת מעמדות בין המנצל למנוצל מהוה קו יסודי במשטר הפיאודלי.
במשטר הרכושני היסוד של יחסי הייצור, הוא הבעלות הרכושנית על אמצעי הייצור, וחוסר קנין של עובדי התעשיה – פועלים שכירים, שאין זכות לרכושן עליהם לא להורגם אף לא למוכרם מכיון שהם חפשים מתלות אישית, אולם הם משוללים אמצעי ייצור ומוכרחים, בכדי שלא למות ברעב, למכור את כוח עבודתם לרכושן ולשאת על הצואר את חותמת הניצול.
בצד הרכוש הקפיטליסטי על אמצעי הייצור קיים, ובזמן הראשון נפוץ מאוד, הקנין הפרטי של האכרים המשועבדים ששוחררו רק זה עכשיו, ובעל המקצוע הזעיר העובד בתעשיתו הפרטית המבוססת על עבודה עצמית. במקום בתי המלאכה ובתי הטויה הזעירים, הופיעו בתי חרשת המצוידים במכונות משוכללות. במקום החלקות הקטנות של האדמה המעובדות באמצעים פשוטים הופיעו משקים רכושנים נרחבים, מתנהלים על יסודות הטכניקה החקלאית והמצוירים במכונות חקלאיות לרוב.
אמצעי הייצור החדשים דורשים שהעובדים יהיו יותר בני תרבות, יותר נבונים, מאשר ה"מוחזקים" המדוכאים והמטומטמים, יש צורך שיהיו מסוגלים להבין את המכונה וכיצד להשתמש בה, בגלל זה הרכושניים מעדיפים להתעסק עם פועלים חפשיים העובדים כשכירים, שהם תרבותיים במדה מספקת בכדי לדעת איך לטפל במכונות.
* לפרק ח'