יום חמישי בשבת
מתוך עלי שׁוּר, חלק א', עמוד קכ"ג: (שמביא את יערות דבש)
"באומרו ה' שפתי תפתח ישים בליבו כי הקב"ה שֹם אלו השפתיים שומרים לפה ולשון, לבל ידבר דברים בטלים ויהיו סגורים מאין יוצא ובא, כאיש אשר שֹם שומר למקום אשר בית נכותו שם(= מקום חולשתו). והיש בית נכות יותר מן הלשון אשר החיים והמוות תלויים בו? והשפתיים שומרים, ואינם ראויים לְהִפָּתַח כלל, כי לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה. והם דלתיים סגורות, אינם ראויים לפותחן אלא ברצון ה', לפתוח אותם לתורתו וכל דְּבַר חֵפֶץ מחפצי שמים.
ואם כן- מי הוא האיש אשר יש לו קצת בינה, אשר לא ייתן אל לבו להתפלל ולהודות לה'- אני צריך תפילה מה' שיפתח שפתי. איך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים, ניבול פה, ליצנות, שקרנות, גנות חֲבֵרִי, לשון הרע, רכילות, "בּוֹטֶה (לחֲבֵרִי) כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב". אוי ואבוי מה יַעֲנֶה איש כזה, ומה יאמרו מלאכי השרת- הלא יצחקו לו ויאמרו: חסר לב קׂרֵא לו להתפלל. מבקש מה' שיפתח שפתיו, וכל היום שפתיו חומה פרוצה, שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת ולשון רמיה, ואין דומיה לו כל היום! ולכן ישים זאת על ליבו: שפתיו לא תהיינה נעות, רק לִדְבַר חֵפֶץ, ואז יפה יאמר "ה' שפתי תפתח", והם באמת שערי צדק לבוא בם להודות לה'.