יום שני בשבת

על פרקי אבות פרק ג' משנה י"ג: "…סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה":

מתוך פירוש רבינו יונה זצ"ל על המשנה:

"…שאינו נכנס לתוך דברי חברו, ועל שלא שמע, אומר לא שמעתי… שאינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה, כי הלומד בפני רבו ורואה סברא אחת בהלכה, אל יחשוב מיד כי היא האמתית, ולא ירצה לאומרה בטרם יסיים רבו מִלְּדַבֵּר, שאם לא יעשה כן, יפסיד מה שיאמר רבו, ולא ידע הסברות מן החכמים הקדמונים, כי ליבו נע ונד להודיע דעתו… ובהימצא סברא והרב עודנו מדבר והוא שותק, לא יפתח פיו עד יאירו דברי רבו וסברתו חקוקה בליבו עד גמר הדברים, וידע מה שלימדוֹ רבו, ואחרי כן תהיה סברתו צלולה ומכוונת…".

מתוך פירוש רבינו בחיי על המשנה:

"כלומר, גדר של חכמה-שתיקה, כי מי ששותק מראה שיש חכמה אַחַר גדר שתיקתו, ויהיה סייג לחכמה שתיקה, כי מי שישתוק עם הבנת הלב ישמע הדברים ויתחכם…".

מתוך פירוש ר' יעקב ב״ר שמשון על המשנה:

"שמתוך כך שנזהר לשתוק הוא מתחכם בַּדָּבָר וזהיר בתשובתו ואינו נבהל להשיב…".