שבת קודש

מתוך יסוד ושורש העבודה, שער י', פרק ב':

"…ואף גם זאת יעלה על ליבו בבואו ליום ה' כי קרוב, אם לא היה נזהר חס ושלום עד הֵנָּה בדברים בטלים, שכמה אלפים ורבבות מצוות עשה ולא תעשה עבר כל ימי חיותו, כנזכר בגמרא הקדושה (יומא י"ט, ב') אמר רבא: השח שיחת חולין, עובר בעשה, שנאמר (דברים ו', ז'): "וְדִבַּרְתָּ בָּם" – ולא בדברים אחרים. רבי אבא בר יעקב אומר: עובר בלאו… ואמרו במסכת חולין (פ"ט, א'): אמר רב יצחק: מאי דכתיב (תהילים נ"ח, ב'): "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן [מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם]". מה אומנותו של אדם בעולם הזה? – ישים עצמו כאילם… ובודאי מי שעושה עצמו כאילם בעולם הזה… ניצול מכמה עבירות חמורות… ניצול מלשון הרע ומרכילות ומליצנות, שהלץ הוא מ"כת" שאין מקבל פני השכינה… ועוד מוצל מאש המחלוקת ומדברים בטלים… גם לא יפתח פיו למלאותו שחוק והוא דינא דגמרא… לכן איעצך, ויהי אלוקים עמך, בכל אשר תרצה לדבר איזה דיבור, תשקול במאזני שכלך מקודם אם הוא דיבור הכרחי או לא. ובודאי, הבא ליטהר מסייעים אותו. והשם ייתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. בלב האדם עצות הגונות איך להשליך מעליו נטל החול וכובד העוון, רחמנא ליצלן, ועל זה אנו מתפללים בכל יום בערבית. "ותקננו בעצה טובה מלפניך". ודי בהערה זו.