יום חמישי בשבת

מתוך יסוד ושורש העבודה, שער א', פרק ח':

"… אך זה ברור ופשוט, שאין אדם יכול לבוא אל קיום מצות עשה זו של "ואהבת לרעך כמוך" על אמיתתה ועל תכליתה בשלמות ותמידיות, אם לא עמד על המדריגה של קיום מצות עשה זו של "בצדק תשפוט עמיתך" עד תכליתה בשלמות ובתמידיות, כי המה תלויים ואחודים זה בזה. ולהבין זה הוא פשוט, דהיינו, שרואה בחברו שעשה איזה מעשה, או יצא מפיו איזה דיבור שלכאורה הוא נגד רצון הבורא יתברך, יש לדון אותו תכף לכף זכות. ויחשוב במחשבתו בזה הלשון: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של "בצדק תשפוט עמיתך", ויתאמץ בהתאמצות גדול במחשבתו למצוא לו איזה זכות במעשה או בדיבור ההוא, ואז כשהוא צדיק בעיניו, בודאי יתאמץ לו גם-כן לעשות רצונו באיזה עניינים שיהיה ביכולתו, ולקיים בזה מצות עשה של "ואהבת וגו' ". ואף שהיה טועה בדבר הזה במה שדן אותו לכף זכות, עם כל זה עשה רצון הבורא יתברך שציוה על זה במצות עשה "בצדק תשפוט עמיתך", ובודאי עשה בזה נחת רוח לפניו יתברך בקיום מצות עשה זו. אך אם לא דן אותו לכף זכות על המעשה או על הדיבור ההוא, ומוחזק בעיניו בחזקת רשע, בודאי מאז והלאה לא יתאמץ בשבילו לעשות לו איזה טובה בכל יכולתו בעת הצטרכותו, אז עובר גם-כן על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" כנ"ל. גם הגמרא הקדושה והזוהר הקדוש מלאים על כל גדותם מזו העבודה, שרצון הבורא יתברך ויתעלה, שֶׁיְּלַמְדוּ סנגוריא בתמידות על בניו עם קדוש אף בשעה שאין עושים רצונו של מקום ברוך הוא. ולמדו מגדעון ומהושע ומאליהו. כדמיון האב שיש לו בן שאינו הולך בדרך טובה, יודה על זה כל בר שכל, שעם כל זה רצון האב שֶׁיְּלַמְדוּ בני אדם על בנו זה תמיד סנגוריא ולדון אותו לכף זכות. ובודאי אם ישמע מאיזה אדם שֶׁיְּלַמֵד עליו חובה, דבר זה הוא על אפו ועל חמתו. כל שכן הבורא יתברך שמו, שהוא טוב ומטיב לכל ולא ידח ממנו נידח, שרצונו שֶׁיְּלַמְדוּ על בניו סנגוריא ולדון אותם בתמידות לכף זכות. ושכרו, שמן השמים ידונו אותו גם-כן לכף זכות, כמאמר רבותינו בשבת (קכ"ז, ב'): "תָּנוּ רַבָּנַן: הַדָּן חֲבֵירוֹ לְכַף זְכוּת — דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת"… וזה ברור, אם אדם ירגיל את עצמו לקיים שתי מצוות עשה אלו בתמידות על מכונם ואמיתותם בכל העניינים, אז בודאי תהיה תפילתו זכה וברורה בלי שום מחשבה זרה, רחמנא ליצלן, ודי בהערה זו".