יום ראשון בשבת

מתוך הספר 'טְהוֹר שְׂפָתַיִם' עמוד 22, מאת הרב שלמה אבינר שליט"א:

"למרות נטייתו זו של הרב צבי יהודה לִדְגֹּל בַּחופש הלימודי, הרי שבדבר אחד נקט בדרך אחרת לחלוטין-לימוד שמירת הלשון. על לימוד זה היה הרב עומד בתוקף ולא מוותר. כל תלמידי הישיבה היו חייבים ללמוד שמירת הלשון כל יום מרבע לאחת עד אחת ורבע. את ספר 'חפץ חיים' – כדי לדעת מה מותר ומה אסור, ואת ספר 'שמירת הלשון' – כדי לינוק כוחות וגבורה שלא ליפול בחטא זה.

פעם החליט רבנו הרב צבי יהודה להפסיק את מסירת השיעורים לתלמידי הישיבה לאחר שחש שלימוד שמירת הלשון אינו נעשה בָּרְצִינוּת הראויה. הרב חזר למתכונת השיעורים הרגילה רק אחרי שהדבר תוקן. פעם אחרת, מפאת הזלזול בסדר לימוד שמירת הלשון, הפסיק הרב להגיע לישיבה, ופעם אחת אף פתח בתענית בשל כך… סיפרו התלמידים לאחותו של הרב שהרב מסרב לאכול. הלכה הרבנית ושאלה אותו לְפֵשֶׁר הדבר. ענה לה הרב שאין לו יראת שמים ולכן הוא "עושה תשובה" וצם. לא הבינה הרבנית את פשר העניין עד שהסביר לה הרב צבי יהודה: "כתוב שמי שיש לו יראת שמים-דבריו נשמעים. אמרתי לתלמידים ללמוד שמירת הלשון, אך הם לא עושים זאת. אם דברי אינם נשמעים, כנראה שאין בי יראת שמים וזו הסיבה שאני עושה תשובה, אני צם".