יום ראשון בשבת

מתוך שיחות הרצי"ה מועדים, חלק א', עמ' 63־62:

״…האם נמשכת היא הקביעות בספר שמירת הלשון? – זהו דבר יסודי הקודם לכל ספרי המוסר, אפשר ללמוד וללמוד ויחד עם זה לפטפט במשך היום. כשמתחילים לפטפט ללא שמירת הלשון, הכול מתמלא טומאה, טומאת הדיבור, טומאת הלשון, כדברי ה-'חפץ חיים' בהקדמתו. מרוב הרגל לא מרגישים. לומדים, שוקדים ומשננים, ולטומאת הדיבור לא שמים לב. נורא ואיום ההרגל הזה של פטפטנות בלא שמירת הלשון, אין קץ לרעות הנגרמות בגלל מניעת לימוד זה.

בציבור ובצבא מגדירים את תלמיד הישיבה כמי ש"תורתו אומנותו". ואיך מגדירים חז"ל את אומנותו? – "מה אמנותו של האדם בעולם הזה? – ישים עצמו כאילם". אחריות נוראה רובצת על ראשו של אדם, ישים עצמו כאילם, זו אומנותו של אדם בעולם הזה. לנענע את הלשון הוא יותר קל מאשר את הידיים, הלשון מתגלגלת. לאנשים נדמה שמה שנעשה בידיים, מעשים ועובדות, הוא חמוּר, ושמה שתגלגל בלשון הוא דבר קל. הנכון הוא שאין זה קל, אלא שבני אדם אינם רגילים בכך. לכן באים חז"ל ומלמדים אותנו שאומנותו הראשונה של האדם היא שמירת הלשון, היא הקודמת לכל יראת שמים…".