יום חמישי בשבת

קטעים נבחרים מתוך הספר "מנורת המאור", נר ב', כלל ד', חלק ג', פרקים ראשון ושני:

"בכוח הדברים אשר באדם היה לו להרגיל עצמו בדברי טהרה ולהגות בתורה, ואף על פי שאמרו: 'לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה', טוב להאריך מעט כדי שלא יוציא דבר מגונה מפיו… נמצא שדיבור האדם מעיד עליו ועל שורשו, כי הבורא יתברך שם פה לאדם לדבר בו דברים קדושים בלשון הקודש ובמקום קדוש. ואל יטנף את פיו בדברים מכוערים וכל שכן בדברי נבלות המסבבים למרגילים בהם עצמם, אבדון בעולם הזה ולעולם הבא. אבל הדרך המובחרת והטובה לגדור האדם עצמו כמנהג החסידים, שהיו אומרים שלא היה חפצם לדבר אלא בדברים שכולם תועלת ובלשון נקיה. כי הפה הראוי והמוכן להוציא בו דברי תורה אינו נכון לטמאו בדברים טמאים, אלא שיטהרנו בעולם הזה, כדי שתצא נשמתו בטהרה לדבקה תחת כסא הכבוד…".

"…ולא די לו למנבל את פיו שמשקץ פיו הנברא לטהרה אלא שהוא נתעב בעיני הישרים והטהורים בעזבו הבושת והצניעות, שהן מידות מובחרות, שהובדלו לישראל זרע הקודש, והסימנים שבהם ניכרים מכל האומות. והולך בדרך זרים, עזי פנים ונבלים וסכלים וחילל שם קדוש ישראל, ומעיד בעצמו שאין לו חלק באומה הזאת, שהם נקראים "עם חכם ונבון״…נמצא שהמנבל את פיו ומאזין לנבלים, מתעב נפשו הקדושה ויורד לבאר שחת…על כן יבחר אדם דרך טובה לאטום אוזנו משמוע נבלה ויטהר פיו מלדבר בו אלא דברי טהרה, ועליו נאמר: "כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק(משלי י' כ')."