יום חמישי בשבת
מתוך נפש החיים, שער א', פרק י"ג:
"וכן בעניין ההתעוררות למעלה על-ידי בחינת הדיבור, אמר עמוס הנביא ע"ה (ד', י"ג): "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ". הזהיר כאן את האדם, מחמת היותו עתה בזה העולם השפל, שאינו רואה ומשיג הבניין או ההריסה, חס ושלום, הנעשה למעלה בעולמות מכל דיבור ודיבור שלו, ויכול להעלות על דעתו חס ושלום לומר, במה נחשב דיבור ושיחה קלה שלו, לכל אשר יבטא בשפתיו, לא אתאביד ואינו הולך לבטלה חס ושלום… אפילו הבל פה, מקום ומעמד יש לו, והקב"ה עושה ממנו מה שעושה, ואפילו מילה של אדם, ואפילו קול אינם לריק, ומקום ומעמד להם לכולם. ובפרשת מצורע: "כל מילה ומילה שהאדם מוציא מפיו עולה למעלה ובוקעת רקיעים… שכל היוצא מפיו יעשה למעלה, ומעורר כוח עליון, הן בדיבור טוב מוסיף כוח בכוחות הקדושים… כי אין לך מילה ומילה וכו' שמוציא דיבור קדוש מפיו, דיבור של תורה, נעשה ממנו קול ועולה למעלה ומתעוררים קדושי מלך העליון, ומתעטרים בראשו ואז נמצא שמחה למעלה ולמטה… וכן מבואר במקומות רבים בתיקונים, שמכל דיבור וקול והבל דאורייתא או בצלותא נבראים כמה מלאכים קדושים, ובהיפך בדיבור אשר לא טוב חס ושלום הריסת וחורבן העולמות סדרי המרכבה הקדושה בנוגעים לשורש הדיבור… זה שכתוב (עמוס ד', י"ג): "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" רוצה לומר שבעת עמוד האדם לתת דין וחשבון לפניו יתברך, אז הוא יתברך מגיד לו הסוד, רזא דמלתא, מה שגרם שיחו למעלה בעולמות העליונים…".