יום שני בשבת

מתוך ספרו של ה-'חפץ חיים', מחנה ישראל, פרק ז':

"והנה הארכנו בכל אלה כדי שידע האדם כמה גדול כוח זכות שמירת התורה ובפרט איש הצבא שהוא צריך תמיד לרחמי ה' שיעזרהו בכל עִנְיָנָיו ויצילהו מענייני סיבות המצויים בהיותו בצבא, כשהוא הולך אל המלחמה וכדומה. לזה כמה צריך להיזהר שלא לעבור חס ושלום על התורה, ובזכות זה יצילהו ה', כמו שאמרו חז"ל: כל הבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה עושים לו נס… על-כן, כל מי שיש לו מוח בקודקודו יראה לשמור פיו ולשונו שלא להתגעל בדיבורים המתועבים האלה, ויזרז גם-כן לחבריו שימנעו את עצמם מנבלות פה, ועבור זה יזכה לרב טוב הצפון, כדאמרינן (תמיד כ"ח.): "אמר רבי יוחנן: כל המוכיח את חבריו לשם-שמים זוכה לחלקו של מקום…" ובפרט אם הוא רואה שחבריו הולכים בהרגלן הרע ומפקירים את התורה ומצוותיה לגמרי, כמה יש לבן דעת להתחזק על יצרו לכבוד השם יתברך ולהמשיך את לבן גם-כן למלך הכבוד, ועבור זה יגמלהו הקב"ה רב טוב בכפלי כפליים לעולם הבא…".

(אני הקטן, כל פעם שמישהו מהסובבים אותי היה מנבל את פיו, הייתי אומר לו בחיבה ובמאור פנים: אחי, יש לך פה קדוש! החבר'ה היו מקבלים הארה זאת בשמחה והיו מתאמצים לשמור על לשונם בכל פעם שהיו בסביבתי).