שבת קודש

מתוך אורות הקודש ג', עמ' רפ"א:

"כל דיבור פותח הוא צינור בנשמה מעין אותו התוכן שהדיבור חצוב משם. על כן כל דיבור של תורה, חכמה ומוסר קל וחומר של דבקות עליונה, טהורה ומושכלת בייחודים עליונים, פותח פתח של קדושה מפולשת. וגלי הנפש הרוחניים הומים ומתנועעים תמיד מכוחו של הרעדת הדיבור בכל ספירותיהם. ודיבור בָּטֵל, וקל וחומר גרוע, מָאוּס וְאָסוּר, פותח הוא גם הוא את הצינור המזוהם של נפש, והמוני גלים רועשים של רפש וטיט הולכים ופועלים, עד אשר יעבור רוח טוב וישוכו [=וירגעו]. וכל דיבור היוצא מעומק הרצון של קדושה ואצילות, גם כשהוא בחיצוניותו נראה כאילו הוא סתם שיחה, מכל מקום נובע הוא ממקור הרצון הקבוע של בעליו. על כן בעלי ההסתכלות השלימה, המאירים באור החיים העליונים, כל שיחה הנובעת מרוחם פותחת היא את הצינורות היותר טובים ומלאים זיו עליון. שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ויש שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה".