שבת קודש

מתוך אורות הקודש ג', עמ' ר"פ:

״כל דיבור שיוצא בְלֹא דבקות אלוקית, שכלית והרגשית, הרי הוא מאפיל את אור השכל, ומטשטש את הזוהַר המוסרי, וכששבים בתשובה על זה, לוקחים את הדיבורים שכבר עברו ושותלים אותם במקום טהרה, והם מתחילים להתנוצץ בהתנוצצות של קדושה, ומאירים את הנשמה. ומתוך שירדו למטה קולחים הם עִמם כמה מחשבות וכוחות נודדים שנתלשו מבית חייהם, ומתאחדים לחטיבה אחת של חיים וששון ישע. המעוף השכלי הנפלא של האור האלוקי ובהירות הדמיון הנשגב של המושפעים מאור הקודש, נותן הוא את הכוח להכיר בכל עניין, בכל שיחה, בכל תנועה בעולם, את קישורם אל הנשגב הכללי, אל אור החיים העליונים, המסדרים את הכול לאושר עליון ונעלה. ונעשו כל שיחות החולין מרגליות עליונות שזוהַר הקודש מאיר בהן במילוי והדר, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח".