יום שלישי בשבת
מתוך פירוש המאירי על פרקי אבות [פרק א' משנה י"ז]:
"כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה" [אבות פרק א׳ משנה י״ז] – כלומר, אין במידות גדולה ממיעוט הדיבור, וזה שרוב הדיבור מרגיל הלשון לדבר טעות או שגיאה או תיפלות או שיזיקהו, כאומר: "בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע" (משלי י"ט)… וחכמי המוסר אמרו: "אצור לשונך כאשר תאצור ממונך" (=שמור לשונך כמו שאתה שומר ממונך). וכן אמרו: "בהמעיט האדם את דבריו ימעטו שגיאותיו…". ואמר החכם: "תחילת החכמה היא השתיקה", כלומר שיטה אוזנו לשמוע דברי חכמים…".
צריך להבין שאמנם מצד אחד כאשר האדם אוצר את לשונו לשתיקה הוא ממעט את שגיאותיו אבל ממילא גם ממעט את זכויותיו.
להמשך ביאור
הנקודה המרכזית שחכמים באים להביא היא לא לשתוק, אלא, ללמוד להשתמש בכוח הדיבור עם חכמה ורגש. וכאשר הרגש מבוסס על זהירות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום, ממילא גם כאשר הוא יפרוץ ויובע עם מילים מובטח לאדם שמאמציו בשמירת לשונו באופן כללי וכן רצונו העז שלא לשלוח חרבות לשונו באחרים ישמרו על לשונו ונשמתו בכל דרכיו.