שבוע שמיני של התחזקות יום שלישי בשבת


יום שלישי בשבת

מתוך הרמב"ם, סוף הלכות צרעת [פרק טז' הלכה ד']:

"הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומים זה לזה. שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת מקצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת, וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראה אותו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהיר מלשון הרע… ועל עניין זה מזהירה התורה ואומרת: הישמר בנגע הצרעת, זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך, הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים וגידלה אותו על ברכיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דיברה בגנותו אלא טעתה שהשוותה אותו לשאר נביאים והוא לא היה מקפיד על כל אלו, שנאמר: והאיש משה עניו מאוד, ואף־על־פי-כן מיד נענשה בצרעת. קל-וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות. לפיכך ראוי למי שרצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן כדי שלא יתפש אדם ברשות רשעים וסכלותם. וזה הוא דרך ישיבת הלצים הרשעים, בתחילה מרבים בדברי הבאי… ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים… ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים וליתן דופי בדבריהם… ומתוך כך באין לדבר באלוקים וכופרים בָּעִקָּר… זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל וצדיקיהם אינה אלא בדברי תורה ודברי חכמה. [וגם על פי פירושו של הרמב"ם על פרקי אבות, הדיבור על שבח הצדיקים, גיבורי ישראל, גם דיבורים אלה הם בכלל דיבורי מצווה] ולפיכך הקב"ה עוזר על-ידן ומזכה אותן בה שנאמר: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ" (מלאכי ג' ט"ז)."