אורות הקדש ד
סדר ראשון: האהבה הכוללת
סדר שני: הדבקות הכללית
סדר שלישי: הענוה האצילית
סדר רביעי: השלום
סדר חמישי: העלאת העולם
סדר ראשון: האהבה הכוללת
דף 389
האהבה
האלהית העליונה
א
מי יוכל לעצור את אור האהבה האלהית העליונה ההולכת
ומפעמת בלבם של שרידים, חסידי קדש, ישרי לבב, כרוח צח מלא
נעם בשמי עדן, ועם זה סוער והומה כהמית ים לגליו, תסער הנשמה
מרוב רחבת תענוג זיו נועם עליון.
וחשק עדני עדנים זה מגדיל ומרחיב את כל התכונות
הרוחניות והמדות הנפשיות, וכל נשמה מתקדשת, וכל אשר לו רק מגע
רחוק לאור זיו נשמות קדש של גבורי אל אלו, הרי זה מתעלה.
כל התורה, המוסר, המצוה, המעשה והתלמוד הם באים לפנות
את מכשולי הדרכים, שתוכל אהבת עולמי עולמים זאת להתפשט,
להתרחב על כל ככרי החיים, על כל מרחביהם.
וענפיהם הרבים של שרשי אהבת קדשי קדשים אלה הם כל
מדות טובות וישרות, פרטיות וכלליות, אישיות וחברותיות, עד כדי
שפיטת תבל בצדק ולאומים במישרים.
דף 390
הכרחיות
האהבה
ב
אי אפשר כלל שלא לאהוב את ד',ואי אפשר כלל שלא יצמיח
כח אהבה מתוקה מוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל
ובמעשה כל המתיחש לטוב ביחש להשגת אור ד'. אי אפשר שלא
לאהוב את התורה, והמצות, שהם כ"כ קשורים בטוב ד'.
אי אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב
והמעולה המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות,
וברעיון הלב, ביחש המעולה, שמפני גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו
חפץ ד'. מה שהוא נעלה מכל זה, ומיוחד מכל זה, ומרוה נעימות
לנשמת כל, יותר מכל מה שכל רעיון יוכל להתנשא. אי אפשר שלא
להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפעת אור ד' ככל הוא מאיר, והכל
הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ.
דף 391
האהבה
המפתחה האצילית
ג
חוש האהבה מוכרח הוא להתפתח בכל פרטיו, להראות
את כל אוצרות החיים השכליים,ההרגשיים,והדמיוניים שלו,ואז
יובא אוצר ד', להתעלות להאהבה האצילית, ששם ד' נקרא עליה.
כמו כן צריך החוש האסתתי בדרך כלל להתפתח יפה, עד כדי
שתוכל הנשמה להתאזר בציור התפארת האצילי, באופן שתוכל
לעמוד במרומי דרגותיה.
והספרות שבדור, ותאות ההתרחבות של היופי שאחזה אותו,
אע"פ שהם נוטים לעניני החול ולפעמים הנם נטמאים מאד, אינם כי
אם דרגות והכשרים, אל הטוהר העליון של הוד של מעלה שיופיע
בעולם.
דף 392
זיקוק
ההשכלה והאהבה האלהית
ד
מהזיקוק שהמדע הנקי צריך לזקק את תואר השכל, כשאנו
באים לדבר באלהות ואחרי כל המעמקים של החילוקים שבין
השכלתנו לההשכלה העליונה האלהית, הננו נזקקים לתואר
השלילי, שהוא מבסס לנו את כל החיובים בטהרתם. ולבנו עלז עלינו,
והננו יודעים, שהננו מסתופפים בצל שדי, ומונעמים בנועם האמת
העליונה, שהיא מקורם של כל הברכות, ומעין של כל האושר, שכל
הנפשות חומדות מעולם עד עולם.
ושוב הרינו משתמשים במסורת הידיעה האלהית בלא שום
מכשול, ויודעים אנו, שכל מה שנמסר ברז האמונה ובגילויה הכל הולך
למישרים, והלב התמים קולע ושואף אל הגודל והאור המרומם של
האמת המוחלטה והיא נחלתו תמיד.
כמו כן ויותר מזה עלינו להבחין במושג האהבה האלהית,
שהיא תוכל להיות לנו לאור מאיר, אור מעדן, מחמם, ומלהיב כרבבות
אלפי נחלי שלהבותיה, אחרי המירוק שהננו ממרקים את ציורינו,
להבדיל אותן ההבדלות המושכלות הראויות לבוא בין כל אהבה
בעולם, המועבה ומצומצמה, מעוכרה ומוחשכה, לגבי האהבה
האלהית האין גבולית, המלאה אך אור גדול ומרומם, המרווה
מעדנים עליונים, אשר הצללים של צללי צלליה מספיקים להאיר אורים
גדולים נצחיים עדי עד.
אז אנו באים אחרי המירוק, ואחרי התחרה השלילית, לעומק
האהבה ביפעת הדרה, ויעלצו בך אוהבי שמך, כי אתה תברך צדיק ד'
כצנה רצון תעטרנו.
דף 393
אהבת
הענין האלהי
ה
הצדיקים הגדולים מלאים אהבה הם. ואהבתם הגדולה
אינה ראויה שתמלא כל דבר. כי כל הדברים שבעולם קטנים הם
לעומת חוש אהבתם. ואין דבר שיוכל למלא את אהבתם, כי אם
הענין האלהי. וכל הדברים שבעולם הם אוהבים, מפני שכולם
הנם תוצאותיה של האורה האלהית.
הנקודה
הפנימית העליונה
ו
כנקודה קטנה נראה נעם ד' בלב הצופים בו, וכל המעשים כלם
נסמכים עליה. וכל עמל גדולי הדעה, אוהבי הטוב באמת, הכל הוא
עולה כדי להתאים את המון המעשים הרבים וסיבוכיהם עם הנקודה
הפנימית העליונה הזאת, שתהיה מתפשטת כולה באורה, בכולם.
דף 394
עבודת
אמונה ואהבה
ז
בחשאי, בגניזה כמוסה, בסתר המדרגה, מרום רומי רוממות
מזלפת היא האמונה הטבעית, בעומק רזיה, לשד וטל חיים אל כל
המרחב המעשי, ממלאה היא את הנפש זיו נוגה, הכשרה מאירה
להיות צדיק חסיד ישר ונאמן אהוב ואוהב. ממלאה היא את השכל
מאורות זוהר, מרטבת היא את הדמיון בנגהי ברקים, ומחטבת את
הרצון באידיאליות של קודש קדשים. והיא מכה גלים, מצמחת
צמחים, מרחבת פארות, ומסעפת סעיפים וסעיפי סעיפים, של זיו
אהבה, לתורה ולתעודה, מוציאה אל הפועל את העושר העליון של
חבת המצות, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב.
עבודת ד' מתוך שמחה מרוב כל במילוי של רעננות מלאה
ודשנה, המתמלאת בכל עת עליצות חדשה, ושואבת עדני עדנים מנחל
העדנים, מחיי אורות של עדן גן אלהים, ומתוך מעמקיה היא עולה,
מתוך תהומותיה היא זורמת, ונותנת את העז של החסידות
העדינה אשר לחסידי ישראל, אנשי הקודש, המלאים אהבת ד'
ואהבת העולם, אהבת הבריות ועזוז ששון החיים, מלאי בטחון,
ורוויי צפיית ישועה, הממלאים גם את כל מחשכי העולם אורה וזיוה,
וכל נאות קדרות ששון וחדות ישועה.
אותה החסידות העליונה, המלאה קודש. ומשתעשעת עם
החיים, משחקת בתבל ארצו ושעשועיה את בני אדם, היא באה
ממקורה בבהירות טוהר, כל נגע אליה לא יקרב וכל רשעה וכל רגל
גאוה לא תיגע בה, וכל יד רשעים לא תנידיה.
דף 395
היא יודעת עת לכל חפץ, היא מקושרת עם הטבע ועם החיים,
ויודעת לשלוט עליהם, לשגבם ולרוממם, להדריכם ולישרם.
היא עמוסה באהבה כל טורח וכל משא,ומרגשת בעבודה כל
נועם וכל כוס תענוגים. ואורי אורות ממקור החיים, וההשכלה
האלהית, הגבורה השמימית ושלטון עולמי, מסוכה בכליותיהם ולבם,
הם המה אמוני עם סגולה, פארי כל עולמים, שכל העולם חי בעדם,
והם חיים וסובלים בעד כל המעשים ברב עז וחדוה.
צמאון
האהבה האלהית
ח
הצמאון האלהי והתענוג הממוזג בו.ביחד עם הצער של
חולת האהבה האלהית, בשעה שהוא מתפרץ בשטפו בנשמותיהם
של צדיקים, הרי הוא ממלאם גודל אין חקר. והם מתנשאים בהרחבת
דעת ואור חסד גדול להשפיע מאורותיהם המצוחצחים על כל עדת
ישראל, להשביע נפשות שוקקות, ולסלוח לכל חטא עון ופשע ברחמים
גדולים ובאהבה רבה.
וכעת רצון כזאת אשרי מי שפוגש אז את קדושי עליון הללו,
בהיותם עסוקים במרום קדושת אור חסד אלהים,וכל המקבל פניהם
כמקבל פני שכינה ממש. אשרי העם יודעי תרועה, ד' באור פניך
יהלכון, בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו.
דף 396
געגועים
וצמאון אלהי
ט
כשהלב תוסס תמיד, מתגעגע והומה, הרי הנשמה צמאה
היא לאלהים, גם המכאוב בעצמו נהדר הוא מאד.
והיסורים יסורי אהבה הם, פצעי אוהב נאמנים.
ובתוכיותה של הנשמה המון ימים הומים, וזרמים כבירים של
יראה, של אהבה, של תשובה, של שקיקה וכמהון לצור חי, אל אלהים
חיים, זורמים בקרבה.
וכשיפתחו הנחלים הסתומים שבתחתית הזרמים הללו, נמצא
בהם מעינות גדולים, מלאים חכמה, בינה, ודעת קדושים. אשרי העם
שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו.
הערכת
הגעגועים האלהיים
י
ידע אינש בנפשיה, כשהגעגועים האלהיים תופשים אותו
תמיד בלבו, הרי נשמתו מתגלה בקרבו. וכשרון גאולה זה יהיה יודע
להוקירו ולהעריכו, לשמרו בכבוד וחבה, ולפתח אותו בגבורה,
בחכמה, במוסר, ובשכל טוב.
דף 397
התגברות
על הצמאון המחליש
יא
לפעמים מתגבר כל כך הצמאון לאלהים, עד למעלה מגבול
הכלים כולם, וכל כוחותיו הרוחניים של האדם, עד שמתקלקל סדר
ההנהגה הנפשית.
והרבה פועל החטא שממעט את הופעת האורה האלהית,
ומקלקל את כשרון הנשמה להכיל את הזיו, היורד באופן שיחולק
כראוי, לכל פלגותיה.
והאדם צריך להתגבר מאד מאד, ויחזיק באמונה בחסד
עליון לאין קץ ושיעור, לאין תכלית ומדה, ותתחולל דעתו להפוך את
הצמאון המחליש ומדאיב, לצמאון מעורר להתענג על ד', באור
תורה, חכמה ומצוות.
שלהבת
האהבה בתענוגים
יב
כשמשתלהבת האהבה האלהית בתענוגיה, אין להתבהל
ולהתפחד, משום חשבון. ומצוה להיות מלא עוז דקדושה, ולהתענג על
ד' בכל מלא רוחב לב ונשמה, ולפצח פה בשירי זמרה, בנגינות תפארה,
לשאוב מים חיים ממעיני הישועה. בעת רצון עניתיך, וביום ישועה
עזרתיך.
דף 398
נעם חיי
האהבה
יג
והולכים אנו מחיל אל חיל, ומסתגלים אנו לאור אין סוף,
מתרגלים אנו בזיו ההוד, וגודל ושיגוב מלאה נשמתנו, ומשתברים אנו
בכל הוייתנו מרוב עזוז הפועם בנו, ומתעדנים אנו בנועמי אהבה
ממתיקת ידידות החודרת בנו, ומיראה לגילה הננו מתגלגלים. ונפשנו
מאושרה אושר אין קץ.
חשים אנו מבועי חיים הולכים ונובעים מעוצם הוייתנו,
להרבות בנו שפעת חיי עולם. כי עמך מקור חיים, באורך נראה
אור.
דף 399
אהבה
ומסירות נפש
יד
הפשטיות של אהבת ד', ותענוג הקודש שבה, כוללת
בקרבה את כל אור העולמים, את כל חמדות החיים הגשמיים
והרוחניים, וכל הענוגים שכעולם הנם כלולים ביסוד עונג זה,
בתמצית הקדושה והטהרה, עד שהעונג העליון שבמסירות נפש
הוא רק נצוץ קטן של אור מופלא זה.
ודוקא באהבה בתענוגים הממתקת בעומק מתקה יסורי
בשר נוראים, כמסרקות של ברזל בגופניות, ויסורי גיהנם
ברוחניות, על ידי העברה של צדיקים במעמקיו, היא מכילה קצת
התגלות של עומק אור עונג זה, שמהפך ברב כחו את כל המרירות
למתיקות מוחלטת. וממילא מתעלה ציור זה, החי בלב קדושי
הדורות למרום החיים, ועל ידי התערבות כח החיים בזרמי הנשמות
הרבות מהפכים את כל החטאים, העונות והפשעים, וכל קטיגוריהם,
לזכויות ואורות נעימים כנעם ד, של תשובה עילאה.
דף 400
שבירת
הכלים ותיקונם
טו
אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה
שאני אוהב איננו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם, מה שהוא יותר מן
הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה, ואני אוהב, ואני
אומר אני אוהב את האלהים.
שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בבטוי של האלהים,
ובכל השמות והכנויים שלבב האדם הורה והוגה, בהנשא נשמתו
למעלה למעלה.
איני יכול להשביע את נשמתי באותה האהבה הבאה מקשרי
ההגיון, מחפוש אור אל שעל ידי העולם, שעל ידי ההויה, החודרת
לתוך העינים.
נולדים לנו בנשמותינו אורות אלהיים, אלהים רבים, להשקפת
רוחנו, אל אחד אמת. ולפני אחד בעומק אמתו, אלהים מתגלה, שולט
בנו. כובש את כל רוחנו, רוח כל היקום. כל מקום שיש רעיון, רגש,
מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים, מולך אור
אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה, מרומם,
הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך ומת, הממלכה קצובה, כל
זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה.
לפעמים מתגבר האור. רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי,
יותר אמת שהוא לעצמו, יותר עזיז בתוכן תוכיותו, מופיע האור על
הכלי, המחשבה על ההויה, אין המעמד יכול להתקיים. אין התוכן
הולם. משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם
מסתלקת, מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפירודא, ההויה
דף 401
מתיצבת ערומה, בודדה, קרועה, פזורה, בקרבה כנוס, גנוז וטמיר,
חשק עולמים לאור עליון. חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את
אורו, את ניצוצותיו, בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש
ניצוץ. ניצוץ של ניצוץ, דק ודק מכל דק.
האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד, מקבץ נפזרים,
מתקן עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה מלכות עולמים, מאור אין סוף
שבתוכיות הנשמה, מהאלהים אל העולם, אור חדש נולד. אור זיו הדר
פני אל.
דף 402
מלחמה
פנימית
טז
כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית, לבבי מלא עריגה רוחנית
גבוהה ורחבה, חפץ אני שהנועם האלהי יתפשט תמיד בכל קרבי.
לא מפני הנאת העונג שבו, כ"א מצד שכך צריך להיות, מצד שאך זהו
המעמד של המציאות, משום שזה הוא תוכן החיים.
והנני תמיד הומה, שואג בעצמיותי הפנימית, בקול גדול אור
אלהים הבו לי, תענוג אל חי ושעשועו, גודל יפעת בקרת היכל מלך
עולם, אל אלהי אבי, אשר בכל לבי הנני נתון לאהבתו. אשר פחדו
ירוממני.
ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות,
הקטנות והגבולים, שחיי הטבע, הגויה, הסביבה, וההסכמה מגבילים
אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד.
והנה שטף חיובים בא, לימודים ודקדוקים לאין תכלית, סיבוכי
רעיונות, והוצאת פלפולים מדייקנות של אותיות ותיבות, באה וסובבת
את נשמתי הצחה, החפשית, הקלה ככרוב, הטהורה כעצם השמים,
השוטפת כים של אור. ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה, לסכות
מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק,
להיות צופה באור שבמחשכי עולם.
והנני מלא מכאובים, ומצפה אני לישועה ואורה, לרוממות
עליונה, להופעת דעה ונהרה ולהזלת טל של חיים, גם בתוך אלה
הצנורות הצרים, אשר מהם אינק ואשבע. אתענג בנועם ד'. אכיר
טוהר הרצון האידיאלי, רום חביון עז עליון, הממלא כל אות וקוץ, כל
הויה ופלפול, ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי, ואשיחה בחקיך.
דף 403
תשובה
מאהבה
יז
התשובה מאהבה, שצדיקים גדולים מתלהבים לה בכל עת,
היא גדולה מן הכל, מתעלה היא מכל תפקיד של עבודה, ושל
קדושה מעשית.
בנשמות רבות מבוע של חיים גדולים קדושים ואציליים,
מתגבר על ידי השעשוע הגדול האלהי, שמשחק בנפשם הגדולה,
שכל העולם כולו הוא הדום לרגליהם.
וחיי הקודש הללו פועלים גם על גויים רבים, לרומם ערכם.
האהבה
בעד העולם כולו
יח
המבקש את אלהים תמיד, מי שחש בנשמתו תביעה פנימית
לאור ד', לצמאון אלהי, יעז וישמח במתת גורלו. ידע שאהבתו
וצמאונו הקדוש איננו בעבור עצמו לבדו, אלא בעד כל העולם
כולו, ובכל עת יכוין לזכות את אחיו אתו, את עמו, את דורו, ואת כל
הבריות וכל העולמים כולם.
ויתגבר בקדושת רעיונו זה ובעז מחשבת קדשו זאת, ויגלו לו
אוצרות חשך חדרי תבונות, ומטמוני חכמה ודעת קדושים.
ותמיד יתרומם בשמחת אמת, בעז ובגבורה, בישע אלהים.
דף 404
האחדות
ביסוד האהבה העליונה
יט
כל מה שהאדם מתגבר ועולה בקדושה ובתשובה
מתאחדים אצלו כל הפירודים, והוא מתחיל להרגיש, איך כל
הענינים מתקשרים זה בזה, והכל נשרש בשורש הרוחני
העליון. והתביעה הגדולה שנשמתו העליונה תובעת ממנו, שיהיה חי
בעולם של אחדות ושל הרמוניה והתאמה, מתחלת היא
להתמלאות. והתשוקה להיות קבוע בחצרות ד' באהלה של תורה,
בשנון הלכות ודקדוקי מצוות, מתעוררת ברב נועם, בחן ושכל טוב,
וברוח חסד מלא נדיבות ויושר לבב, מיסוד האהבה העליונה,
המלאה דעת ויראת ד'.
דף 405
האהבה
האנושית ואהבת האמה
כ
אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב
הראוי לה, להלחם נגד השטחיות, הנראה בסקירה הראשונה, ע"י
שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה, ומצד המוסר המנהגי, כאלו יש
ניגודים ולפחות שויון נפש, לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד
בכל חדרי הנפש.
המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת
האדם, והיא גם כן צריכה להתפשט על כל האדם כולו.
למרות שינויי דעות בדתות ואמונות, ולמרות החילוקים של
הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתן של העמים
והקיבוצים השונים, כמה שאפשר, ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם,
למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים
למעשה .
כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם, תוכל
אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה, וגדולתה הרוחנית
והמעשית.
וצרות העין, הגורמת לראות בכל מה שמחוץ לגבול האומה
המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא
אחת מהמחשכים היותר נוראים, שגורמים הריסה כללית לכל בנין
הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו.
דף 406
האהבה
המתפשטת
כא
האהבה בטהרתה מתפשטת על הנפשות, הכוללות ומוקפות
מהנפש האוהבת. הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש
האהובה. ויש שצריכה האהבה להתפשט במספר נפשות. לפי
הכללתה של הנפש האוהבת והמקיפה.
וזהו רז של י"ח הנשים של המלך והאלף אשר לשלמה. ובכלל,
אי הגבלת הנשים של התורה. הנשמה הגברית היא יותר מקיפה,
ארוכה, רחבה ועמוקה מהנפש הגבירית. ומילוא האהבה משתלם
בהתכנסות פרטי ההכללה אל הכללות בעצם כח גבורתו.
והדוגמא העליונה היא האהבה האלהית אל כל העולמים, כל
המעשים, כל היצורים, האצולים. הברואים, וכל חפציהם. הכל
יוכל וכוללם יחד.
דף 407
התעלות
האהבה הכוללת
כב
אל יתירא אדם, כשרואה אור האהבה העדינה העליונה
מתרחבת בו בשכל טוב ובנעימה קדושה, מכל דבר חוצץ, מכל
חטא ועון, מכל מניעה בעולם. אור העונג המתפשט אור שבת הוא,
שגם הגיהנם שובת בו, וחייביא דביה נייחין, וקל וחומר שאין לו
להעלות על דעתו הגאיונה בגאות קודש את אותה היראה הרעה,
דרצועה בישא. או כל פחדים שבעולם. מרפי רוח.
ידוע ידע האדם, שבאותן השעות, שהעונג העליון של רוחב
הדעת הרוחני שורה בו, הוא מתעלה בעילוי עליון. ששנים רבות של
עבודה פשוטה ותמימה, גם אם תהיה נקיה מתערובות של פניות
גסות לא יוכלו ליתן לו את ערכן.
וכשם שהוא בעצמו מתעלה, כך כל התלוי בו, וכל העולם
כולו מתעלה עמו, אשרי דורשי ד' המתענגים על נועמו.
דף 408
התאחדות
האהבה והיראה
כג
הצדיקים העליונים יודעים שהם אוהבים את ההתיחדות
עם נשמתם, כשהיא מתיחדת בשרשה העליון ומשפיעה שפע חיים
גדול על כל ענפיה, יותר מכל העבודות של קבלת פרס שבעולם.
ומתוך אהבה זו באים הם להאהבה העליונה, המתאחדת עם
היראה הנפלאה, המרהבת את העין של כל הבריות.
וכל צבא מעלה מתנשאים בזיו עליון מגודל חמדת עולמי
עולמים זאת, וכל הנשמות מתעלות על ידי חשק נועם ידידות, שבאה
מהשקפת קודש זו, המספרת כבוד אל, ברב חסד והדרת קודש. ולא
יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי ברוכי ד' המה וצאצאיהם אתם.
האמונה
והאהבה והיראה והדבקות
כד
האמונה הגדולה שהאהבה, היראה, והדבקות
האלהית, נמשכות עמה, כל הטוב שבעולם מאיר בה. כל ההשכלות,
הגדולות, עם הקטנות, נמשכות בה ועל ידה חכמה, גבורה, שמחה,
קדושה גדולה וטהרה, חסידות וענוה, יופי וחן, הכל כלולים בה, הכל
נמצאים עמה, כל סדר וכל מנוחה, כל שלוה וכל שקט, כל כבוד וכל
תפארה.
אוצר החיים של אמונת אומן העליונה, כולל הכל, כל גודל
וכל עז, וצדיק באמונתו יחיה.
דף 409
האהבה
הישראלית העולמית)א(
כה )א(
מאירה היא נגד עיני אבוקת הקודש של אור העולם, העדין
והנערץ. אור ישראל, עדניו ממלאים כל היקום שיגוב טהור. האיכות
הכבירה של החיים בעוצם מקוריותה הטהורה שוטפת היא מנחליו.
נשמות נשאות יונקות חייהן ממעיניו, מזיו העולמים, מהוד הנצח.
האורות מופיעים בהכרת האלהות בטוהר. ברעננות החשק של
מרכזיות היש בעוצם עליונותו. נדחקת היא הנשמה הישראלית
להצצת האהבה, הממלאה אור חייה, הלוקחת כל עמדתה. גלים
נשאים הומים בהמיה רבה מסוף העולמים כולם ועד סופם, בקרב
נשמתה פנימה.
וטוהר על טוהר מתגבר, ונצח על נצח מתאדר, ורז חיי עולם
דוחה את גלגלי התולדה, והתולדה הישראלית מתגלה בתפארת
גווניה, הולכת היא ועופפת בגאון עוזה, לפעולתה העליונה, לתעופת
קודש, קודש קדשים.
ומתחת לה שוטפים עביבים, אורות כהים, מהולים בצללים,
יונקים מלשדה, מוארים ברשמי אורה. והמחשכים מתערבים בהם,
ומעבים את הנפשות המקושרות עמהן. כי ככה הנן ביסודן וככה
יאהבו. ועד המורד שם המון מחשכים, רוחות סועה וסער, ורסן מתעה
על לחיי עמים, ובתוך כל חושך זיקים מזיוה ירוצדו.
דף 410
אשר
האהבה האלהית הטבעית )ב(
כה )ב(
כל אושר הנשמות. כל זיו החיים וכל המדות הטובות, הנם
ענפים, מסתעפים מהאהבה האלהית, הטבועה עמוק עמוק בכל
נשמת חיים. והיא הולכת ומתפתחת, הולכת ומתענפת, מזדרחת
ומתנהרת ע"י עמל הרוח בהגיון ומפעלים.
ההמון מתפרנס מהגרעין הנסתר, והוא נמשך מתוך האהבה
האלהית, הטבעית. אל הטוב והיושר, ונשמתו הולכת ומתכוננת עד
אשר יוכשר להיות מבסס את היסוד המעודן של אהבת עולם זו על
מוסדי הדעת והתבונה המחשבית.
כל מה שמתנוצץ לעיני ההמון הגדול מגדולת ד' הרי הוא שביל
שאהבתו האלהית מתגדלת, ומדותיו מתישרות ואחריתו הטובה
קרובה היא יותר לבוא. אמנם ההמון, שאיננו מוכשר להיות מצייר
מחשבות שכליות ולהכיר הכרות פנימיות וכלליות, איננו מבחין את
המהות של השלמות כ"א לפי דמיונו, ודמיונו מלא ציורים כהים
ומעורפלים, שאע"פ שעצם טיבם התיאורי הוא מלא שקרים וכהות
חזיון, בכל זאת תמציתו היא נשגבה ונאדרה ומעורה בגדולת האמת
לאמתתה .
אם יגלה לעיני ההמון סתרי מעשה בראשית מעמקי הטבע,
גדולת העלילות העולמיות. וארחות הסיבוך הנראה בהם לפום ריהטא,
לא יוכל לחדור אל גודל היפעה המתגלה על ידם, ויגרמו אלה הידיעות
להעביב עליו את הציור של הגודל, של השיגוב ושל השלימות,
וממילא מתמעט ומתטשטש ציור אהבתו האלהית ואמונתו,
שיסוד חייו האמיתיים תלוי כה, מתקטנת.
דף 411
אבל ע"י החינוך הארוך, שמשתרשת יפה מעומק האמונה, שהיא
בעצמה תהילת ד' וסקירת השלמות העליונה, בא הדבר עד לידי אותה
מידה, שכוחה העצמי בכל, יספיק להסיר את כל המחשכים.
וכל מה שיתגלה יותר זוהר האמת בסידור העולם, במפעלות
הטבע, בעלילות המצעדים העולמיים, והמון כוחותיהם, כה יוסיף אור
האמונה הפנימי, המרחיב את יסודות האהבה האלהית, וכל החמודות
המדותיות, ההגיונות, והמעשיות התלויות בה, להרבות את כוחו,
ולהגדיל את קרני הודו, עד שכל החיים כולם ילכו הלוך ואור,
בהשתרשם במעונם העליון. מעונה אלהי קדם, ד' מעון אתה היית לנו
בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם
אתה אל.
הרינו רואים שהסתרת האור החיצוני של הסידור המציאותי
והעלמתן של החכמות החיצוניות העולמיות, גורמות לההמון
האפשרות של חינוך רוחני פנימי איתן. והעמקתה של הרוחניות
הפנימית היא מביאה באחרית לאושר עליון של השבת כל האבדות
כולן, והארץ תמלא דעה את ד' כמים לים מכסים.
ומזה נדע ג"כ שלפי אותו הערך של השתרשותה הטבעית של
רוח קדושת האמונה והתקלטותה בטבע הנפש בעומק, כן יבוא התור
להתגלות חיצונית, שיספיק נגדה אותו הכוח העלום הרוחני של סקירת
הקודש להעמידו על מכונו.
ויש אשר יבואו הדברים בצורה כזאת, שסמוך להתגלותם לא
יוכר עדיין אותו הכוח הפלאי שבהם לרומם את רוח החיים הפנימיים
של העולם, וידמה לפעמים שהם משפילים אותן, אכל בסוף דבר יגלה
ויראה לעין כל, כי גם כל אלה ההשפלות לא היו כ"א שבילים,
המביאים אל הרוממות, אל אושר העולם אל האהבה האלהית ואל
כבוד אל שיאיר בכל היקום.
דף 412
אהבת
עולמים
כו
כמה הומה הוא הלב לאהב את הכל, את כל הבריות, את
כל המעשים, את כל היצור, את כל המון מעשי יוצר כל, את
שרשי המעשים, את החיים, את העוז, הכח, ההוד המתנשא, החכמה
הבינה, הדעת, התפארת הנצח וההוד, היסוד והמלכות.
מה יקרו רעיך אל.ומה חמדה לבי לאהבת כל הנשמות,
וליופי הטובות והגמורות שבהן.מה נעמו, מה מתקו הנשמות
העדינות של נדיבי הלב של הוגי הדעה, של קדושי החפץ, של
תופשי התורה, אדירי האמונה, גבורי הרוח, חושבי ההגיון והשירה
מקדישי הקודש, משפרי החיים והעולם. מה עצמו ראשיהם.
מה נחמדו חסידי עולם, מוחות ממולאים אצילות ותפארת
קדושה.
מה אהבתים כולם יחד, מה עצמה ידידותי לכל אחד ואחד מהם,
מה מאושר אני בטובתם, בכבודם, בשלותם, בעונג ונחת שהם מוצאים
בחייהם.
מה לי יותר נשגב מלהיות משתתף, עוזר עובד ופועל להרבות
את אור החיים, להרחיב את המשכיות שיראה ההוד וההדר, הזיו
האלוהי של נועם האהבה, של אהבת עולמים, המשתרגת בענפיה
הרבים מתנשאת ממעל כל היש, ומתמשכת על כל היצור, מבלטת את
הפרצופים הנאהבים, מגדלת את הידיעה, מחדדת את ההרגשה, מגברת
את החיים, מגברת את העידון, ומלהיבה את הגבורה, ממלאת את כל
רחבי הנשמה, בעז עליון, בעז אלהים, בעזוז האמת והאורה.
דף 413
דף 414
דף 415
דף 416
דף 417
יסוד
יראת הענש
כז
לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות
רוחנו, אע"פ שרק בתחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח הוא
יושב, וצריך הוא רק שם לקחת את מקומו,אבל שמרים הללו מאמצים
הם את הכח של היין המעולה, בהיותם שוכנים בתחתיתו.
הננו מתדמים לשכלול היצירה. הצרות והרעות שבעולם,
הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנחנו לוחמים נגדם. עם כל מה
שאנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם.
ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם
מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות
שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני, הראוי
להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה
זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות, הגיונות ושאיפות רוממות,
מרהיבי עין בקרני הודם.
זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות
הטבעית ממנו, זהו היסוד הנלוה אל כל אמוצי החיים, והוא הגורם
בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטיתא בכורא, לחבב את החיים
כולם, לעשותם רעננים ומאושרים.
העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל
מהם את האפשרות של שגשוגם, ומרפה את ידיה של הנשמה, ורישום
המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה
יראת ד' ויראת ד' מקור חיים היא למען סור משאול מטה. צוף דבש
אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם.
דף 418
תעודת
יראת הענש
כח
יראת העונש עלולה לעורר את האידיאלים הגנוזים של
הקודש והטוב, וללבותם יותר כשהם עמומים. על מה שאין שום הכשר
אידיאלי לא יקלט שום רושם גם מיראת העונש היותר חריפה. ולפי
שתעודתה של יראה נמוכה זו היא רק תעודת הצתת אליתא,לעורר
את המהות העצמית של האידיאליות העליונה, שביסוד יראת
הכבוד והרוממות, על כן כשהיא משמשת לתפקידה, היא מוצאה את
ערכה.
אבל כשהזיקים האידיאליים נכבים, אז כל עצמה של יראה זו
אינה כ"א מפלצת, ועליה נאמר לא תיראו את אלהי האמורי, וי ליה
למאן דדחיל מרצועה בישא, בהיותה נטולה מיסוד עץ החיים, של
תפארת הצחצחות המוסריות העליונה, בהוד קדשה.
ממוצא דבר אנו למדים, שבכל התוכן של יראת העונש נמצא
את הצדדים המקודשים רק כפי ערכן של הנקודות המתיחסות
להזיקוק האידיאלי שהוא מעורר את כח האהבה העדינה,
ויראת ההוד המפוארה. ויתר החלקים נחשבים כפסולת, שהם
נפלטים חוצה, ע"י הכח השולל השכלי, שהוא כדמות כח הדוחה
הטבעי.
דף 419
בסיס
ליראת הרוממות
כט
אף על פי שיראת העונש הגדולה מאד, כשהיא מתרחבת, הרי
היא בעצמה עונש ויסורים, מכל מקום הרי היא ממרקת. ויש בה טובה
עליונה שנעשית בסיס ליראת הרוממות.
התעלות
יראת הענש
ל
הדקדוק המעשי, הבא מתוך המעין התחתון של יראת
העונש, אע"פ שיש בו הרבה קטנות ודינים, מ"מ סופו להתעלות,
וכל דיניו מתהפכים ללהט של גבורות קודש, באהבה ושלהבת אש
נעימת ידידות עליונה, באהבת הבריות, וחן ושכל טוב. וסופו שיגיע עד
המעין העליון של אור החיים, שזיו התענוגים הקדושים מאיר בהם
בכל תוקף זהרו. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון,
ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, כי עמך מקור חיים באורך נראה
אור, משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב.
דף 420
אוצר
יראת ה'
לא
בכל פגישה גשמית ורוחנית הננו מוצאים את האור ואת הכלי,
את הגוף ואת הנשמה. לפי ערך בהירות השגתו וטוהר רצונו של אדם,
ככה מאיר עליו האור מתוך הכלי והנשמה מתוך הגוף.
בפגישת המחשבות, אוצר הכל הוא יראת ד' ויראת העונש
וההפחדה הרגילה, שהיא קרקע המשכן של האמונה המתפשטת
לתקון העולם. לפי בהירות השגתו של אדם, ולפי קדושת מעשיו ורוחו,
מתגלה הנשמה, השרויה בתוכיותה של יראה מוגשמת וגלומה זו,
שהיא עטרת כל אידיאלי הרוח, הוד הכבוד, ויראת הרוממות, מעוז
האהבה, ומקור נחלי כל השאיפות האידיאליות, כבירות החשק,
המתרוממים עדי עד ברום עולמים.
דף 421
יראת
הענש וארס הכפירה
לב
יראת העונש ודאי קודמת היא בזמן ליראת הרוממות
ולאהבה. אבל אחר כך, כאשר היראה העליונה מתבססת באדם
והאהבה מתחילה להתישב בנשמה,מרוב זיוה החכמה האלהית שמאיר
בה, יש שיראת העונש, שנכנסה בעצמות, עד כדי בעיתה חודרת, היא
מעכבת את התפשטות האור הקדוש של האהבה ויראת הרוממות, והיא
ג"כ גורמת חלאים רעים, נפשיים וגופניים, כלליים ופרטיים.
כדי לנקות את הנשמה היחידית, ונשמת הכלל כולו, מאותו הסיג
של יראת העונש, המפחידה ומחליאה, נוצר בעולם כל היסוד
השלילי. והארס של הכפירה הגסה. המחרבת את העולם, נוסד
ביסודו כדי להיות ארס נגדי נגד הסיגים הללו של יראת העונש, כשהיא
יורדת מטה מטה, והיא ניתקת מאור התורה מיסוד יראה עילאה,
ואהבה אמיתית.
היראה
החיצונה ורוח ההפקרות
לג
חסרון יש ביראה מצד החיצוני שלה, שהיא מרככת את
הלב יותר מדאי, עושקת מן האדם את תכונת גבורתו, ועל כן נשאר
הוא מצדה כגבר אין אונים. ובזה מונעת היא היראה, אפילו כשהיא
יראה אלהית, נובעת ממסורת טהורה מעיקרה, את שכלולו של העולם,
ואת שלימות צורתו של האדם.
דף 422
כשהדברים באים למדה זו, כשמדת היראה מתמלאת בתמרורים
רבים, עד שהשפעתה מועלת לדכא את הלב יותר מדאי. כשנשקע בה
הרוח יותר מדאי. אז כבר מוכנת היא באנושיות רוח אחרת, רוח
הפקרות, הבאה להפיג את ארסה של היראה החיצונה.
כששתי הרוחות החיצוניות הללו מתאבקות זו בזו, מתמלא
העולם שכרון, ואבק עולה עד כסא הכבוד, חולשה, קנאות, צביעות,
ורשעות מרורה מעבר מזה, עזות, תחרות, והפקרות ונביקת רוח מעבר
מזה, מפילים חללים רבים. וההמון הולך ונמוג, עד אשר יזרח שמש
צדקה, והדעה האלהית העליונה תופיע בגבורתה, ותביא מרפא
ככנפיה.
התחברות
עם בעלי היראה החיצונה
לד
מזיק מאד לחסידים, מלאי גבורת ד', ההתחברות הרוחנית
עם האנשים הנמוכים שיש בהם רק יראה חיצונית, והם מלאים פחד,
רעה ועצבות שפלה, שהיא פרושה על כל שטח חייהם הרוחניים.
גדול הוא מאד צער הנשמה להשתתף עמם בשיחה, ובתפילה,
ובכל עניני קדושה, וצריך הכנה גדולה מאד. להיות מגביר את הכח
הרוחני ואת האור הבהיר האלהי שבנשמה, למען הגן על עצמו, שלא
תשפל נשמתו ע"י השפלות של קטנותם של בעלי היראה
החיצונית שאין להם שום חפץ כביר, כ"א חולשת פחדם העצוב.
דף 423
היראה
הגופנית וחפש השכל
לה
עיקר תכונת היראה נאותה היא אל הכוחות הגופניים.השכל
צריך להיות מתנוסס בזיו הדרו, בעז טהרת חופשו.
ויש שטועים בני אדם לתן חופשה להגוף או להגביל את תכונת
היראה הגופנית על השכל, ויצא על ידי זה משפט מעוקל, עד אשר
תתכונן תכונת היראה והחופש, כל אחת מהן על מעמדה הראוי לה.
היראה
והחפש הרוחני
לו
לפעמים אין היראה מנחת את החופש הקדוש להתפשט
בנשמה. וצריכים להתגבר על מניעה זו ביסוד של גבורות הגבורה,
כלומר בתגבורת הרוחנית של היראה, בהגברתה האיכותית
וזיקוקה, בחיבורה אל האהבה הטהורה.
וכוחה מתעלה,עד שהיא חוזרת להיות מסייעה לתכונת החופש
הרוחני, האוצר בקרבו את שמחת הנפש העליונה,המבהיקה את האור
של הדבקות האלהית בטהרתה.
דף 424
יראת
הענש ויראת חטא
לז
יראת העונש, המדה השפלה, שבצורת המוסר הרוחני, הרי
היא גם כן המדה העליונה כשהיא אידיאלית.
הא כיצד, מכיר האדם את החטא לכיעור, והכיעור למתועב
להנפש, ומתועב אל ההויה. והתיעוב מצער הוא צער רוחני אמיץ מאד.
ולפי גודל האור שבנשמה, ככה הכתם של החטא נראה, וככה הוא מונע
את ההרמוניה היפה שלה עם ההויה, עם יפיה ותפארתה, עם כבודה
וקדושתה, ויראת החטא באה.
דף 425
יראת
שמים ויראת חטא
לח
יראת שמים קודמת לעולם ליראת חטא. מתוך האור הכללי
של יראת שמים צריכה לבא ההתענפות המרובה של יראת חטא.
חילוקי המדרגות האיכותיות שישנן ביראת שמים הם מניחים את
חותמם וצביונם ביראת החטא. אבל יראת חטא מתפשטת היא על
הפרטים כולם, והיא משובחת כשהיא באה בדרך ישרה משפעת החיים
הגדולה שיש באוצר הגדול של יראת שמים.
כשיראת החטא מתנתקת מיראת שמים, כשהאחרונה אינה
משפעת על הראשונה את כל הודה, את כל זיוה והדרה, פארה, וכל
רכושה הנערץ והנקדש, אז הראשונה מתדלדלת, מתלכדת היא בנמיגת
לב, ברפיוני רוח, בחרדה חולשית, שהיא צריכה לקבל תיקון על ידי
התעלותה למרומי יראת השמים בכל מילואה.
חלשה
ויראת שמים
לט
צריך אדם לנצח את החלישות הנפשית שבקרבו. ואפילו אם
היא באה מצד קדושה ויראת שמים, מכל מקום היא בעצמה מדה
רעה היא שמאבדת את כל כשרון וכל מעלות הקודש.
וצריך אדם לזכך את מדת יראת שמים ויראת חטא שלו,שלא
ישאר בהן שום רושם של חולשה ורפיון. ד' עז לעמו יתן.
דף 426
תכונת
יראת שמים הישראלית
מ
יראת השמים הישראלית היא מצויינה בזה מכל תכונות
היראיות שבכל עם ולשון, שהיא חודרת ובאה מרום גובה השיקוף
העליון של ההוד הנורא, עד המעמקים של הפרטיות המעשיות, בכח
אחד, ברוח חיים אחד.
יסורי היראה
העליונה
מא
היראה העליונה, הבאה מתון ההסתכלות בענינים אלהיים
נשגבים, שהם למעלה מערכו של המשיג, מצד דרגת הקדושה הגופנית
והנפשית שלו, היא בעצמה ממרקת ביסוריה, והמסתכל מסתגל ע"י
מירוק זה לאותו המצב העליון, שהחזיון הנשגב מעמיד אותו עליו.
ומרירות היסורים הרוחניים הללו, עצבונם ופחדם, מתהפכת
לחטיבה של עידון נפלא, מלא עסיס מתוק, אין די.
ומזה באים גבורי כח לאותו המעמד העליון של אהבת
היסורים הללו, שמכירים הם את האוצר הטוב ואושר החיים
האמיתיים הגנוז בהם. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו.
דף 427
יראה של
תהו והיראה העליונה
מב
שני אלפים תוהו קדמו בעולם, כדי להשריש את היראה
הגסה בעולם, שהיא יראת העונש. ואח"כ נלקחה התמצית המתעדנת
שלה ונשרשה ביסוד יראת ד', כשהיראה השפלה נשארה כמו
דורדיא דחמרא, לחזק ולאמץ את כל היסוד של היראה העליונה,
המקיימת את המילוי של כל העונג וכל האהבה של קודש.
יראת
הענש ויראת בשת
מג
כשמתגברת היראה החיצונה צריכים לרוממה ע"י שני
דרכים, להעלותה ליראת הרוממות, ומתחילה להחליפה ביראה של
בושה, שהיא אינה כ"כ קודרת כיראת עונש פשוטה והיא יותר מתוקנת
וכוללת כקרבה את כל התוכן והאמת של יראת העונש.
ובזה האדם מתמתק ומתעלה לאהבה.
דף 428
ירידות
ועליות האהבה והיראה
מד
ההתגלויות הנפשיות של תכונות האהבה והיראה, לפי
ארחותיהן השונות, אינן כ"א גילוי אחד כללי, שבהופעתו העליונה
מלמעלה למטה הרי הוא מתנוצץ בגודל עדון, ומרומי עונג, ומתגלה
בתכונת אהבה בהחלשו, וברדתו עוד יראה בתור יראה ופחד לפי
ההדרגה, עד שמתראה בצורה של יראה חיצונה.
והעליה הנפשית הולכת ומעלה את מחשבתה עד שבאה מתוך
עומק היראה החיצונה היותר ירודה לרום הודה.
היראה
ודבקות של אהבה
מה
אם רואה אדם פחד תדירי חל עליו, ידע שהוא צריך להעלות
יראה זו למדרגה, למדתה, לאותה המדה, של יראת ד' התדירית, שרק
היא היא הראויה להיות מכשרת אותו לרזי תורה, סוד ד' ליראיו
לאינון דדחלי מקמי קוב"ה תדיר.
והיראה התדירית צפונה בתוכה האורה המחיה את הדבקות
של האהבה התדירית, שהיא היא הופעת הנועם העליון, שהיא
תשוקת הנשמה הפנימית של כל יראי ד' וחושבי שמו, המתענגים על
טובו, הרואים עולמם בחייהם שאחריתם לחיי העולם הבא, אשרי תבחר
ותקרב ישכן חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך, נוראות בצדק
תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, וייראו ישבי קצות
מאותותיך, מוצאי בקר וערב תרנין.
דף 429
מו
יש להתירא ביראה עילאה, שלא להתירא מיראה תתאה
במקום שהיא מעיקה את התרחבותה של היראה עילאה, שהיא כל
יסוד החיים והטוב האמת והאור.
יראת חטא
ויראת שמים בישראל
מז
יראת חטא היא סגולתם של ישראל. מבלטת היא את האמון
הגדול באחדות ההויה בתוכנה הממשי, ומגדלת שם ד' על כל אפסי
ארץ.
מראש מקדם הונחה סגולת עולמים זו באהרון, קדוש ד' שהיה
מתירא, שמא מעל בשמן המשחה, גם אחרי שנודע לו שמשה לא מעל.
וחטיבה זו סובבת את הזהירות הפנימית, חסימת התאוה
הבהמית, ופקיחת העינים על כל העשוי בכל חוג הבשר והחומר, תחת
כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, ורשעים מארץ יכרתו,
ובוגדים יסחו ממנה. לאחוז ככנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.
אותה יראת החטא מתקשרת עם מורא שמים העליון,
הממולא יסוד נועם אהבה רבה, ומתלבש בשפעת אהבת עולם.
אלהי עולם ד' לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו.
ובזה נכנסת כבר גם חכמת אדם ובינת אנוש במעמקי האמונה,
ותהיה אמונת אומן מלאה חכמה ודעת, יראת ד' היא אוצרו, וחוסן
ישועות יגדל בה, כי עצת ד' היא תקום. ד' הפיר עצת גויים הניא
דף 430
מחשבות עמים,ויראת חטא,השלובה ביראת שמים,הקודמת לה,
מכשרת את בסיס האהבה הנעימה בקדשה עדי עד. אהבתי אתכם
אמר ד', ואני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. ומאזרת כוחן של ישראל
בגבורה, מקשרת את תוכן האומה והעולם אל התורה, בתור חיי
עולם .
והתפילה באה סנופה לה כתור חיי שעה, שרק בעת אשר
תהיה יונקת מלשד התורה הרי היא עולה למשרים, וחזיון לב אדם,
אשר מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה, ותפילתו תהיה
לחטאה וחסד לאומים חטאת.
יראת החטא הישראלית כמקור חיי עוזה מוכרחת היא לחולל
נפלאותיה על המון עמים רבים, וייראו אותו כל אפסי ארץ.
והאהבה היראה והתורה מאדרות בחטיבה אחת את גבורת
החיים, וקולו של יעקב, המצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות גם יחד,
שולל את הזוהמא שבידי עשו, השואף לרצח ודם, ולפשיטת טלפיים
של דקדוקי חסידות בורית וזרה, איך מעשרים את התבן, ואיך
מעשרים את המלח, כי ציד בפיו, ובארץ נכוחות יעול, ובל יראה
גאות ד'.
ובקץ הימים מתגדלת הארת התפלה, ובגדי עשו החמודות נתנים
ליעקב, וברכת אברהם הרי היא נחלתו עולמים, והאמונה שבה
למרומיה בתעצמותה, אין דבר מעכב גבולה, שמים וארץ לא
יכלכלוה, לעולם ד' דברך ניצב בשמים, לדור ודור אמונתך, כוננת ארץ
ותעמוד.
דף 431
יראת ד'
בהעדר הידיעה ובוודאותה
מח
יראת ד' היא החכמה היותר עמוקה,מיוסדת על השקפת
העולם היותר פנימית, והיא נותנת את היסוד העמקני לכל מדע,וכל
תורה, בין בקודש בין בחול.
והחול עצמו, כשהוא דורש את העמקנות היסודית, הרי הוא
מוכרח לבוא למסקנה זו, שכל זמן שאין יראת ד' מבססת את המדע,
הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים, שבאמת
אינם בכלל חכמה, הן יראת ד' היא חכמה שכן בלשון יונית קורין
לאחת הינא.
מקור יראת ד' הוא מצטייר בעומק הנשמה מפני ההרכבה
הנפלאה של שני ההפכים אשר בההשגה האלהית, העדר
הידיעה המוחלטת במהות האלוהות וודאות הידיעה במציאותה
השלמה, והתמזגות נפלאה של שני ערכים אדירים הופכיים מאיימת
היא מאד. והנורא, זה יעקב, שאמר מה נורא המקום הזה, והוא איש
תם יושב אהלים, אהל אברהם ואוהל יצחק, המתמזג בתפארת ישראל,
הדר חכמה יראה.
שלילת הידיעה היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה מטשטשת את
הידוע, כשם שהיא מבררת אותו, מפני הטשטוש הנמצא במדע האדם
והוא הדין בכל מדע של כל הויה מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים
הרי הם היחש האלוהי של ההויה, וזה אצור בידיעה הנעלמת,
הנתפשת רק ברעותא דליבא היותר כמוסה. ואי אפשר לה להיות
מוגלמת בידיעה מובלטת, מפני שתטשטש ע"י ההגבלה, ובזה יבוטל
קשר המציאות.
דף 432
על כן אי אפשר לשום הויה, שתתפוס את הידיעה האלהית, כדי
שלא תתבטל מציאותה, ותכלית הידיעה, ממשכת החיים וההויה
שאין בינה ובין מקור חיי החיים והויית ההויה שום מסך מבדיל ושום
דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע, כלומר לא הציור של העדר
ידיעתנו כ"א עצמותה של שלילת הידיעה, שבחשכה העליון עצמות
הידיעה האמיתית מונחת היא בלא שום מגע יד מוגבלה, הממעטת
את דיוקנה, כי את השמים ואת הארץ אני מלא אמר ד'.
יראת בשת
ודבקות
מט
חוץ מהבושה של היראה, המאירה תמיד את דרך החיים, עם
כל מכאוביה הנעימים, הממתקים את הבשר ואת הרוח, חודרת היא
הבושה הפנימית מצד המחשבה.
הדבקות האלהית היא נשמת החיים של צדיקים יסודי
העולם,והם תמיד מלאים צער ובושה,על אי האפשרות להלום את
הרעיון האנושי עם האורה האלהית, עם הגודל והשיגוב האלהי, והם
מתמלאים תמיד בושת פנים פנימית. הזה הוא תוכן ראוי לגודל וקודש
האל הגדול הגבור והנורא מרום קדוש ב"ה, אשר לו דומיה תהלה.
והצער והבושה הללו הם הם מעלים אותם תמיד, ואת היסורים הללו
הם מקבלים באהבה, עושים באהבה ושמחים ביסורים, ועליהם הכתוב
אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
דף 433
היראה
והדבקות
נ
יסוד היראה הוא מה שמתיראים להפסיק את הדבקות
האלהית, המלאה אורות עליונים וחיים עד העולם, ותוספות הארה
בכל העולמים. ונחת רוח, ועונג עליון, ביסוד חיי החיים.
ומיד בהפסק החשק, ונטיית התאוה הבהמית, הכל מסתתר,
והאורה מטשטשת, ומרגישים מיד מיעוט השגה, וכהות רגש, הסרת
רוח השמחה העליונה, פחדות של שפלות.
וזה נוהג גם בכל נטיה לצד החומריות, ותמהון לבב, גם כשהיא
של רשות, וקל וחומר בעניני איסור, שאין שיעור לנפילה והריסה, לחשכת
המאורות, וסיתומי צינורות החיים, התמעטות השפעים, והעינוגים.
על כן, יאחז צדיק דרכו, ואיש נלבב תמיד יוסיף אורה ונהרה,
ובאור תורה יאמץ, ובעוז קדושת תפלה ושיחה, זימרה והודאה,
ומחשבה קדושה, ועצת גבורה, וצפיית ישועה, יחזיק ולא תרפינה ידיו,
ורב טוב יוסיף, ופאר מקדושים על הדרת חייו יופיע, ובהיכלו כולו
אומר כבוד, יגיל וירנן בתשועת ד', אשר תשגבהו.
דף 434
דף 435
דף 436
דף 437
דף 438
סדר שני: הדבקות הכללית
דף 439
הדבקות
הכללית ההכרחית
א
הדבקות בד' זאת היא התשוקה היותר טבעית לאדם.
נתפתחה באדם בצורה מושכלת והרגשית, מה שהוא בכל המצוי
כולו בצורה אילמת וחרשת, בצורה כחנית.
ישראל, תכונת האומה לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד
חיי הלאומיות שלה, על פי גורלה ההיסתורי.
אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין
סוף, דבר שאפשר להיות חילופו בטבע ההויה. כשם שאנו מוכרחים
לחיות, להיות ניזונים ומתגדלים, כך מוכרחים אנו להיות דבקים
בד'.
הדבקות, הנתבעת ממנו בכל מלא נשמתנו, מוכרחת היא
להיות הולכת ומתפתחת בנו, הולכת ומתעמקת בהרגש, הולכת
ומתחוורת בהכרה ותבונה.
בשום אופן לא תוכל האנושיות, וגם כל ההויה, לחיות, בלא
הזרם של תשוקת הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה, אף על פי
שהוא באופן סתום ונעלם.
הילדות האנושית, בימים שהחושך היה עב ומגושם, הניחה
בעולם יסודות של חיים כאלה, שעכבו את הדבקות האלהית לצאת בכל
מלא האור שלה.
אין לשער את צערה של הנשמה העולמית הכללית, והצער
הפנימי הנשמתי של כל חי, וכל אדם, על הלחץ הרוחני, על מניעת
הטוב הגנוז בקרבו, המאיר כל כך, המעדן כל כך, המחיה חיי רוחב, חיי
נצח, חיי גובה ועז. והחיים הללו הנם מוכרחים לו, הם עצם טבעו
והויתו .
דף 440
הדבקות
והסגול לטבע הרוחני
ב
כשם שהאדם צריך להסתגל אל הטבע החמרי וכחותיו, ילמוד
את דרכיו ומעשיו ע"פ אותם החקים הכלליים השולטים בעולם,
שהוא בעצמו ג"כ חלק מהם, והם שולטים בתוכו כמו שהם שולטים
מחוץ לו, ככה ויותר מזה צריך ומוכרח הוא להסתגל לחקי הטבע
הרוחני, שהם יותר שולטים במציאות כולה, שהיא חלק ממנו. והם
יותר שולטים בתוכו כולו.
וראשית ואחרית של סיגול זה היא הנקודה העליונה של
הדבקות האלהית בכל דרכיו ובכל מעשיו,בכל רגשותיו ומחשבותיו,
שכל הסיגול אל המציאות הרוחנית, הכוללת כל, ממנה הוא
נובע ואליה הוא שב. אד' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים
ילדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא
ותאמר שובו בני אדם.
דף 441
הדבקות
הכללית והסעיפים
ג
בהידיעה האלהית באמת, כל מה שהאמת מתגברת בלבו של
אדם, כלולות כל הידיעות, כמו שבהעונג האלהי, המתגלה בנפש,
כלולים כל התענוגים.
בכשרון החיים אשר הדבקות האלהית אגודה בהם דבקים כל
הכשרונות. אמנם באה ההתגלות של ההסתגלות אל הקשר האלהי
בראשית הזדרחותו בצורה קצת מוגבלה בזה שהיא דוחה מהאדם יתר
הכשרונות ויתר הסיגולים, והוא עדיין לא עמד בסוד ד', שרק מפני
הפרטיות, מפני העוני והקימוץ שבכל מיני כשרון, מפני דלותם
וצנומיותם, הרי הם נדחים, כדי שלא יעכבו בקדרותם את ההבהקה
האלהית מלהזריח בכל המילוא שלה, אשר רק בהתגברותה והתגלות
שלטונה יכולל הכל וישולם הכל. כל התענוגים וכל הכשרונות, כל
סיגולי החיים, כל העצות, וכל החדוות, כל השמחות, וכל העידונים כל
ההכרות וכל החכמות, כל השירות וכל הפארים, כל הגדולות וכל
השיגובים, כל הצהלות וכל הנועמים, יגלו ויראו, בכל סעיפיהם
וסעיפי סעיפיהם, בכל עושר כבודם וכל הוד נצחם.
וכל מה שבאה ההופעה האלהית ע"י ברירה יותר עמוקה,ע"י
מלחמה יותר כבדה. ע"י נסיונות יותר קשים, ע"י דחיות יותר מרובות
של כל סעיפים בודדים וזרים, הרי היא יותר מתבלטת, יותר מתעצמת,
יותר מאירה את החיים ואת העולם, ויותר מהדרתם אח"כ בכל פאר
כלילותיה .
אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלהיו, ניחא להו לצדיקיא
לתברא גרמייהו בגין יקרא דקוב"ה, אל תקרי שברו אלא שברו.
דף 442
הדבקות
המדעית וההרגשית
ד
המציאות של כל פרט, כמו המציאות הכללית, הרי היא
תלויה באלהים, ופרטי המציאות ודאי הם בכלל המציאות, וכן פרטי
פרטיהם, וההכרה שבתוך המכירים הרי היא בודאי מכלל המציאות,
והיא ג"כ באה להשלמתה לפי הערך היותר שלם של התלותה
באלהים. ומזה באה הדבקות המדעית, המחוברת אל הדבקות
ההרגשית, המשתלמת מקדושת החיים בהליכותיהם המעשיים, ודרכי
המחשבה שלהם, בהגיון השכל, ובציור הכחני של כח המדמה.
הדבקות
הדמיונית והשכלית
ה
מי שיש לו אותו הכשרון ואותה התביעה של הדבקות
האלהית צריך הוא לשמור את מדתו, ואפילו כשאי אפשר לו לעלות
מפני איזה מעצורים לדבקות שכלית,גם הדבקות הדמיונית יש בה
תועלת, שממנה יבא לדבקות שכלית, והיא כמו גוף להדבקות
השכלית, שהיא הנשמה.
אבל גם בתוך הגוף יש בזיקה נשמתית. ומה שקורא הרמב"ם
המחשבה הדמיונית העולה על הרוח לבד, זהו כשאין משתוקקים
לבא לדבקות שכלית ואין משתדלים עליה.
דף 443
ענג
הדבקות השכלית
ו
הדבקות השכלית באלהים,אין בה עמל כ"א שמחה ועונג.
אבל הדמיונית לפעמים מרגישים בה עונג וחדות לב, ולפעמים טועמים
על ידה טעם של מרירות, ואע"פ שמיצר ומימר לי מ"מ דודי לי,
ובין שדי ילין, והשכל והדמיון מתאחדים אח"כ לנקודה אחת, ושם
שד"י מתגלה עליהם, שכל, דמיון, יו"ד.
הדבקות
השכלית החפשית
ז
על פי הדמיון החצוני, הכוזב, ידמה לאדם, שחופש הדעות
והדבקות האלהית הם דברים סותרים זה את זה, אבל בהיות האדם
מתעלה למרומי הזיכוך של הדעות הטהורות, יבא לידי ברור, שרק
בחופש דעות גמור יבא לידי הדבקות האלהית השכלית
המזוקקה.
ומתוך הדבקות החפשית הזאת תתרומם הכרתו עד שתעלה
עמה את כל רצונו. ועצמיות הוייתו, מדותיו ושאיפותיו. והחשק
והתענוג האלהי יגלה עליו בעוזו, וברכתו תהיה ברכה, וקללתו קללה,
ותפלתו תעשה פירות, ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.
דף 444
שני מיני
דבקות
ח
ישנם שני אופנים של דבקות, המתנוצצים באדם, האחד
הוא בא מצד התורה. ואע"פ שאינו מרגיש בפנימיותו כ"א הארה
נשמתית רוחנית, בלא אותיות של הלכה ושל מצוה מ"מ הוא בא מכח
הארת התורה המעשית. והשני בא מצד עצמות הארת הנשמה,
ביחוסה אל אור ה' בעולם.
וישנם בכל פרטי הבחינות של אלה שני המינים של דבקות
ד', המתנוצצים בנשמה, חילוקים לענין דרך השימוש שבהם. ולפעמים
צריכים למזג דוקא מין אחד בשני.
דף 445
הדבקות
המרגשת והתורתית
ט
כשהנפש היא בריאה, אוצר הרגשת הקדושה הוא שלם
תמיד, חי ומלא, ומשפיע תדיר מאורו וחומו על הצדדים הנמוכים
ממנו, ועל הנעלים עליו. משפיע על הגוף וכל אבריו וכחותיו נעימת
ידידות מתיקת הקודש, ועל הארת השכל וכח השינון והלמוד הוא
משפיע גם כן מאורו המוחש והמורגש, עד שתלמוד תורה לשמה,
בדבקות מורגשת, הבאה וחודרת עד לעצם דם ובשר, הוא דבר תדירי
ומובן מאליו. ויחד עם החדוד והשינון וטרדת השכל בעומק ההלכה
באה השלהבת המורגשה של הדבקות האלהית המורגשת,
הממתקת גם את הבשר. וחטיבה שלימה עושה אז האדם את העולם
כולו, ע"י התאחדותו בעצמו, ומקשר הכל לחיי כל עולמים, ומתמלא
זיו עולם ושעשוע עליון. המעיד לו על קשר קדשו בתענוגי עדנים,
המוכנים ליראי ד'. הדבקים בו.
אמנם בעת השבירה ודלדול הכחות הרוחניים פוגעת המגערת
בכח הגופני, ומקדרת את זיו הנפש. והרבה צריך האדם לעמול עד
שתשוב אליו ההארה הרוחנית להיות מורגשת עד שאור
התשובה, וזרם שטף הדבקות האלהית יוחש אליו בפנימיותו גם
מצדו הגופני, עד שתמיד, בעסקו בתורה, יחד עם ההבנה השכלית
של עמקי ההלכות יופע עליו אור חי מפנימיות מעמקי החיים, וידלה
ממים עמוקים עצה בלב איש, בכל תורה ובכל טרדה שכלית ירומם
וינשא הגבה למעלה למעלה.
דף 446
אבל זאת היא דרך ד' האמיתית לשוב אל התורה, אל עמקה
והדרה, אל פלפולה ושינונה, ברעיון בהיר, בלב מתנה, ובאוצר חיים של
קדושת הנפש, המשלימה את הוד הרוח והנשמה. ומחיל אל חיל ילך,
ויגדיל תורה ויאדיר. והדרך צלח ורכב על דבר אמת וענוה צדק
ותורך נוראות ימינך, אל תקרי והדרך אלא וחידודך.
הדבקות
בתורה
י
כשדבקים בתורה, דבקים בעץ החיים ממש. וכל אשר יתבסם
האדם יותר, ונשמתו תקלוט בתוכיותה את אור התורה בעומק
עמקיה, יתברר לה התוכן של אחיזתה בעץ החיים ע"י התורה, עד
שתרגיש את הרחבתה של תורה, באותו הנחת הטבעי של הרחבת
החיים. ותשתעשע בפלפול התורה, בישוב, בנועם, בעומק, ובכל חיל
וחריצות שכלית, בחמדת אמת, בלא שום גמגום ורפיון כלל. ולא
תצטרך אז הנפש לשום ענין ושום אמצעי לעורר בקרבה את חוש חייה
האלהיים. כי תשאב ברחבה מנחל העדנים, המפכה חיים. חיים ממש,
חיי עולמים, שכל חיי שעה וגווניהם כלולים בהם במעלה עליונה
במעלה עולמית.
אז תבוא אותה השקידה העליונה, שקידת הדיבור ושקידת
המחשבה, העז והצהלה, הענוה והתפארת, ופאר החיים, תשית לראשה
לוית חן עטרת תפארת תמגנך.
דף 447
תורה
ודבקות
יא
מהצמאון הגדול, שמרגיש האדם בזמנים מיוחדים אל האור
האלהי, של הקדושה בכלל, ושל התורה והמצות בפרט, יוכל להשיג
עד כמה ראוי לעסוק תמיד באהבה גדולה, ובשקידה תדירית, בתורה
ובמצות, בשלמות המדות ובעלוי המחשבה, המביאים יחד
להדבקות האלהית, עם כל הרחבות תענוגיה.
יב
הנשמות שהדבקות האלהית,היא יסוד חייהן,חשות הן את
עומק הצרה שיש בהריקניות של מעוט התורה והמצוה במהות
נשמתם, והן יכולות לדון את החרבן הגדול של רשעים, שוכחי אלהים,
עד כמה צלמם נבזה הוא, ועד כמה אומללים הם באמת הרשעים הללו,
שהם חכמים בעיניהם, וחושבים שלא חסר להם דבר, בלכתם אחרי
שרירות לבם הרע.
דף 448
הדבקות
והתפלה
יג
שיטת המחשבה בציור המזוכך, של השלילה הגדולה,
הדרושה להכנת הדבקות באור אין סוף, מזככת את כל כחות
החיים, ומעלה אותם מכל שפלות, ומעלה ג"כ את כל השייכים
להמיחד, החושב את המחשבה הגדולה הזאת בכל עומק גודל רוחו
ונשמתו, בעליה רוחנית בהירה.
והתפילה, המתיסדת על יסוד צמאון עליון זה, היא ספוגה כולה
ברוח הקודש בהיר, וקולעת את מטרתה, כקשת וחצים ביד גבור.
בחרבי ובקשתי, בצלוהי ובבעותי.
דבקות
ורזי תורה
יד
תביעה של שקר היא לבקש מהנשמה דבקות אלהית
אמיתית, בלא שיגוי של לימוד במעמקי רזי תורה.
וכל מי שכבר קרב לטרקלין, כשיתרחק ממנו גם לזמן קצר, הרי
הוא נלכד ברשת של שנה ופירש, אע"פ שיעסוק בשאר מקצועות
שבתורה, וקל וחומר כשליבו ישאהו לבטל לגמרי מן התורה. מאיזה טעם
שיהיה .
דף 449
הדבקות
הישראלית הטבעית והשכלית
טו
אי אפשר לאדם להפרד מהדבקות האלהית, ואי אפשר
לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ד' אלהי ישראל.
אבל האי אפשריות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה
הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירת הדעת לגלות את פעולתה.
על כן באים ימים, שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים
זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. וככלות התרדמה, במקום
צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל
הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר, זאת הפעם עצם מעצמי
ובשר מבשרי. והעולם מתכונן, כהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד.
האפשרות לדבר גבוהה גבוהה, על דבר שמד, כפירה, ע"ד
פירודים מוחלטים, הם תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי
ההתאחדות הגמורה, הצורית החופשית, כמשוש חתן על כלה ישיש
עליך אלהיך.
החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי
הולך ומתפרד, ע"י הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין,
המביא לאחדות משוכללת. ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי
ד', ורב שלום בניך.
דף 450
הדבקות
המאורגנת הישראלית
טז
הדבקות הרצונית והמדעית, הדמיונית והמעשית,
כשהן מתארגנות ביחד הן פותחות את צנורות החיים של טללי
הרצון אשר לחיים העדינים חיי האמת, שאין קצה לעושר כבודם ולזיו
מתקם, אשר צדיקים הרואים עולמם בחייהם יודעים ומרגישים קצת
ערכם.
ומה מאד קרואים אנו להיטיב לעצמנו ולכל העולם, לישר
דרך ד', לפנות כל מכשול מאור התענוג העליון, מחיים האמיתיים של
הדבקות האלהית האמיתית, שהיא רק היא מקור ההצלחה ומגמת
החיים וההויה כולה.
מה אומללים הם הולכי חשכים ! מה עלובים הם אותם שאין
להם אלהי אמת, במדעם וברצונם, בדמיונם ובמעשיהם ! ומה
מאושרים הם המתהלכים לפני ד', השמחים באור זיוו, בשמו יגילון כל
היום ובצדקתו ירומו !
הלב מתכווץ מרוב צער על האפלה האיומה, שבני אדם יושבי
חושך נתונים כה. היושר הפנימי דוחק את הנשמה להאיר את אבוקת
חיי האמת, להרים נס לרבים.
ישראל אוצר החיים הוא בעולם,בהויתו ממוזגת היא הדעת
את ד' אלהי אמת, בתחיתו יחיה את העולם, יסיר את המסכה
הנסוכה על כל הגויים, יגרש את האפילה של הכפירה, שהיא המות
המכוער לעולם כולו, המתהלך כקטב. יקום ישראל על רגליו, יתרומם
כגבורה בארץ חמדתו, יביע את אמרת נבואתו ממקור חיי נשמתו,
יקיץ לתחיה את גרעיני החיים האלהיים הנרדמים בלב כל אדם וכל חי,
כל הנשמה תהלל יה הללויה !
דף 451
הדבקות
האלהית ובעור האלילות
יז
אין דבקות במציאות כי אם דבקות אלהית. הפניה אל ד',
אמירת אלי אתה, בלב ושפה, זו היא האמרה המקנה את עירוב המהות.
אנחנו נעשים מאושרים אושר אלהי. בקבלת עול מלכות שמים. זאת
היא ההכרה שהעולם הולך לעלות אליה.
הדבקות האלהית, כשהיא באה למטה ממקומה, כשהיא
משמשת חוץ מלאלהים אמת, הרי היא מטבעת את המתיחשת לה בבוץ
ההעדר, והחטא המוחלט. שכל מצוי חוץ מאלהי אמת אסור בו.
הכל הוא נפול וירוד. והכל מתעלה על ידי הדבקות האלהית.
ההתיחסות האלהית, ללא אלהים, מעכבת את עליית היצירה,
מטביעה טבע משחת בעצמיות הנשמה, ודורות, ושדרות הוויה, יורדים
ושוקעים.
הציור הרעיוני האמוני מחולל נפלאות הוא, את המהות העצמית
הוא משנה. ורוח האדם מתמזג ברוח העולם. ומטיל את שאור
חימוצו בכל. חירות העולם ותעופת עילויו תלויות הן בביעור
הרדיקלי של כל עבודה זרה, מרעיון, שפה, ופועל, מרגש, מזג, ונטיה.
מתכנית לאומית, דתית ופסיכית.
ואל זה כנסת ישראל שואפת, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא,
והאלילים כליל יחלוף.
דף 452
ערך
הרעיון הדבקותי
יח
ההתקרבות שהאדם מקרב את עצמו אל ד' בציורו
וברעיונו, בכל האופנים שיהיה הרעיון מצטייר, הוא יקר ונפלא מכל
הון, אלא כל מה שיהיו מעשיו יותר משובחים וחכמתו יותר גדולה
וידיעתו את התורה יותר רחבה, ככה יערך יקרתו של הרעיון
הדבקותי.
אבל מכלל ערכו המרומם לא ירד לעולם,אפילו אם יהיה מצבו
המוסרי של האדם נמוך, ומעמדו השכלי והתורתי בשפל המדרגה, בכל
זאת הגעגוע הפנימי אל הדבקות האלהית מרומם אותו משפלותו,
ואם גם לא יופיע כל האור החיוני שיש במחשבה או בציור האלהי
בזמנו, יופיע לזמן אחר היותר מוכשר, ובכל אופן ישתל הרעיון
בתוכן הנשמה, וקונה בזה חיי עולם, וזוכה לו ולדורותיו.
ואם נשאו לבו לחשוב מחשבות כלליות, כפי רוחב המחשבה
יפלש הרעיון האלהי בתוכו נתיבות, ואם ירצה להעלות במחשבתו
את כל דורו, אפילו אם יהיה שפל שבאנשים, בכ"ז פועל הוא
במחשבתו, כיון שמיחד אותה לכונה אלהית, את כל אשר יחשוב לבבו
לטובה. וכן מתרחב ומתעלה הרעיון עד שאפילו אם יחשוק להעלות
את כל הדורות ואת כל העולמים, כיון שמחשבתו רצויה ונטייתו
היא פנימית, ומשוקה מחשק אלהי באמת, לא תשוב תשוקתו אחור, כי
דבר ד' היא.
דף 453
הדבקות
האישית מרוממת הכל
יט
הכל מתגדל על פי הערך של הדבקות האלהית שבו. ונמצא
שכל אדם על פי תפישתו בעולם, ועל פי אותו הקישור האלהי,
המתגלה בו בעומק עצמיותו, מרומם את ערך הכל.
ושאיפת המציאות אינה אחרת משאיפת היש האישי. הגודל
והשיגוב, שהוא התוכן של הדבקות האלהית והשיגוב הפנימי, הוא
החידור של גאות ד' בכל היקום.
הדבקות
העליונה המרוממת הכל
כ
כל מחשבה שהאדם קונה אותה בבירור, הרי היא מחיה אותו
ומעודדתו, וכל רושם של מחשבה שאינו מבורר הרי הוא מדכא את
הרוח. כל השייך לאדם, לפי ערך רוחניותו, מוכרח הוא לפי זה להיות
תמיד הולך ומשתדל בהתבררותו כדי שיהיה עומד בשלמות צורתו
הרוחנית, ולא יהיה צריך להיות מדוכא בדכאון רוחני, במצב העצמיות
היותר חשובה שלו, שהוא המצב המחשבתי.
מובן מזה שהשאיפה המרוממת את הכל, אי אפשר להיות
אחרת כ"א לאשתאבא בגופא דמלכא, שהיא עריגת הדבקות
העליונה, שאינה משארת אחריה שום דבר חוצץ. כי עמך מקור חיים,
באורך נראה אור.
דף 454
דף 455
דף 456
דף 457
דף 458
דף 459
צדיקים
בדבקות תורתית
כא
הצדיקים קשורים הם תמיד בדבקות בד' ית"ש,ואינם יכולים
כלל לצייר להם חיים בלא נועם הדבקות האלהית.
אמנם מפני שבכל רעיון אנושי מתערב הרבה מהדמיון הכוזב,
ועמו יחד מתערבים המון מדות רעות, שהן מסתעפות כמו ענפים,
היוצאים משורש קטן, וכגידולי זרעים רכים מגרעין, על כן הם צריכים
לברר ע"י תורה ומצות את הדבקות האלהית, שתהיה כולה ברה
וקדושה .
דף 460
תשוקת
הצדיקים לדבקות והתורה
כב
צדיקים כאלה. שיש להם תביעה פנימית, שכל דבר של
תורה, וכל התפשטות, של ידיעה ושל השכלה, יהיה בלוע בעומק
התשוקה של האהבה הפנימית והיראה העליונה, בדבקות
אלהית, אי אפשר להם שיהיו מנועים מקדושת תענוגם זה, אע"פ
שע"י כן אי אפשר להם להרבות כ"כ בלימוד.ע"ז נאמר, אחד המרבה
ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
ומ"מ צריך כל אדם, אפילו אם הוא מרגיש בעצמו תמימות
אמיתית בתשוקת הדבקות האלהית, להיות מרגיל עצמו בהופעה
שכלית, בתשוקת התורה, ולהמשיך אור קדושת האמונה בפנימיות
קישורו אל חשק התורה,עד שתהיה ההשפעה של האהבה,היראה,
והדבקות האלהית האמיתית, שופעת וחודרת בכל פרטי הפרטים
של גופי תורה.
ואז תהיה תורתו מתברכת, ומעין השכל יהיה מתגבר בו.
ועריגת הלב בתשוקת העונג האלהי תתעלה ותתרומם. ויתאחדו אצלו
קדושת התורה וקדושת התפלה. וחמלת ד' תהיה עליו במילואה, כאשר
יחמול איש על בנו העובד אותו.
דף 461
העורגים
לדבקות העליונה
כג
כשרון הקדושה האלהית, כשמתגבר באדם, הרי הוא עורג
רק אל הדבקות העליונה, בפעל, בדמיון, בציור, בשכל וככל רגש
ופעימת חיים.
אותם אנשי קודש אין כל העולם כולו משיג כמה הם זרים מכל
עניני העולם הפעוטים, והם מיושבים רק בהחשק האלהי ומעוף קדשו.
השתתפותם עם כל בני אדם היא רק חצונית, והקישור האצילי שלהם
במרומי הרוחניות העליונים הוא פועל את הקישור הכללי של כל הדור
אל הקודש והנשגב.
וכל הגיגיהם, מחשבותיהם, דבוריהם ושאיפותיהם אינם כ"א
האור והטוב האלהי שלמעלה מכל מחשבה המוגבלת ומצומצמת,
שהיא אצל רוב בני אדם גם כערכים הקדושים שלהם. שמחתם היא
עמוקה ופנימית מאד, היא מוצאה את ביטויה רק בקרבם פנימה,
בהכרתם את היקר העליון, שהוא כל שאיפת החיים שלהם.
כל החכמות, הכשרונות, התורות והדרישות היותר עדינות אינן
מגיעות לאותו הגובה והעוז שבקרב עמקי נשמתם, העורגת תמיד
לאור אין סוף, ומתחדשת באור שפעת בינה, של הכרה עליונה,
חדשים לבקרים.
דף 462
צער
הדבקות ותמצית הטוב
כד
יש שמרגיש האדם צער וכמין עצבון מהמחשבה של הדבקות
האלהית העליונה, אע"פ שהוא ראוי להיות מתענג על ד'. רק מפני
שלא דקדק להוציא את תמצית הטוב והקודש מכל המון מחשבות
החול שלו, ושל סביבותיו. ונמצא שאור ד' שרוי באותם הדברים שהוא
רוצה להנתק מהם, ומרגשת היא הנשמה האלהית בצערה איך תנתק
מבית חייה.
ומפני זה ממצים הם הצדיקים את כל המעשים והמחשבות
והדבורים של החול, ומה שמשליכים הוא רק פסולת. ולפעמים נולד
אור גדול בנשמה, הנותן כח לברר תמציתים יקרים מאד מהפסולת
הנזרקת כבר, והולך הדבר בבירור אחר בירור, עד שנשאר הסיג
והפסולת בלא תערובות טוב. אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ,
וצדיקים ישמחו, ויתענגו על טוב ד', הברור והמנוקה, המנופה בשלש
עשרה נפה.
דף 463
צער
הצדיק ותשובת הכלל
כה
הצער הגדול שמרגיש כל צדיק בעצמו על מיעוט הדבקות
האלהית שהוא חש בעצמו. שאינו משביר את צמאונו הגדול, ומצער
זה כל אבריו משתברים תמיד, מרוב כליון נפש, ואין לו מנוחה בכל
עונג ונחת בעולם, זהו ממש צער השכינה, שהומה תוכן החיים של כל
העולמים כולם אל השלמות האלהית העליונה שתתגלה בהם.
וההתגלות הזאת בהרחבתה ותענוגיה מותנה היא, שצריכה
לשכלול הרצון החפשי של בני אדם, וכל הכשרון והמעשה הטוב
וההדור, התלוי בו.
על כן משתוקקים הם הצדיקים לתשובת הכלל תדיר,
ובתוכיות לבבם רודפים הם לזכות לחייבא, כמאן דרדיף בתר חייא,
כי באמת הוא חיינו וחיי כל העולמים.
הדבקות
הקבועה
כו
כל תשוקות שבעולם, כל קנאות סופרים שבעולם, וכל חמדות
של תורה וחכמה שבעולם, לא יזיזו את הצדיק העליון מיסוד
הדבקות האלהית הקבועה, שהיא הצלחת חייו, ואור העולם כולו,
ומקור חיי כל, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא
ישטפוה.
דף 464
דבקות
הצדיקים חיים לעולם
כז
כשהצדיקים מאמינים בעצמם, בכחם הגדול ובקדושת
נשמתם העליונה, הם מוסיפים דבקות אלהית, בציורים בהירים,
ממשיכים ע"י זה לעולם שפעת חיים של קודש, של עונג ונחת.
וסגולת רפואה, אריכות ימים, ברכת שדים ורחם, ואור תשובה, ושמחת
מצוה מתרבה בעולם.
דבקות
הצדיקים מזכה הכל
כח
הדבקות העליונה להקב"ה, שמתמדת בלב הצדיקים,
חושבי המחשבות הגדולים, היא מזכה את העולם כולו, ומגינה על
כל המעשים,ומכרעת את ישראל לכף זכות,ומקרבת את הגאולה,
ומעלה מעמקי שאול גם את הנשמות הנדחות, ופותחת בעולם צנורות
החסדים הנאמנים, שהם מתעלים באורם על כל הדינים המצומצמים,
עד שאפילו אותם הרשעים, שע"פ סדר עבודה המתגלה על דרך
המעשים היותר קדושים וטובים אי אפשר לזכותם, מזכים אותם ע"י
הטוהר העליון של הדבקות האלהית, שהיא מבררת ומצחצחת את
המעשים, והיא דרגת בור כפים ימלט אי נקי, ונמלט בבור כפיך.
דף 465
דבקות
בצדיקים
כט
כל מדרגות המציאות אחוזות הן וקשורות זו בזו. מתפלש הוא
אור החיים ממדרגה למדרגה לפי ערך היחש הטוב שביניהן, שהוא
כולו משפט ד' וחק צדקו בעולם.
הנהרה העליונה, שנשמותיהן של צדיקים מונהרות בה בכל
מילואה וטובה, ביסוד שפעת חדות נועם ד' ועוז חיי קודש קדשים, היא
הולכת ומתפשטת על כל השדרות כולן של ההמון הרב לאשרם,
לברכם, להאירם ולשמחם שמחת עולמים בזיו חיי נשמות ע"י האומץ
של הקישור, שהם קשורים ודבוקים באהבת קודש אל הצדיקים ישרי
הלב, ומונהרי הנשמה שביניהם. ובו תדבק, הדבק בחכמים
ותלמידיהם.
וסדר חיים זה, ושילוב המציאות ביחושיו הפנימיים והחיצוניים,
הולך בכל מערכת היקום, ומבריח מן הקצה אל הקצה, עד כדי
ההתאחות, המקיפה, של כל החי, הצומח, כל הדומם, וכל הנפש הרוח
והנשמה, הממלאה והמקיפה אותם. יסוד פרק שירה.
דף 466
הדבקות
לאצילי הרוח
ל
הנשמות הגדולות ספוגי האור, של החפץ העליון הטוב, ושל
המחשבה, והשירה הרוממה, הם הם הנותנים לכל האנושיות כולה את
צורתה הבהירה האידיאלית. ולא רק מפני שהחשבון החיצוני מראה
ככה. כלומר שיש להאנושיות במה להתקשט, בזה שהיא מראה באצבע
על בחירי בניה, אלא פשוט, שמצד התערובת התדירית של הוית החיים
ופעולתם. הנשמות פועלות זו על זו פעולות נשגבות, שהעתיד מחכה
להופעת המדע, שיגלה בבירור את ערכן ומהותן של הפעולות
הנשגבות הללו, ויראה את הצנורות ההולכים מנשמה לנשמה בדרכי
אצילתם. ונמצא שכל עדין וכל טוב שנמצא בעולם בכללו מושפע הוא
מאוצר הטוב של החלק היותר טוב ומרומם קדוש ונעלה שבאנושיות.
ממילא מובן שכל מה שיתאגד הצבור האנושי יותר אל אותם
המקורות של החיים הרעננים והעדינים. משוקי טל החיים העליונים,
בחירי העולם, ישרי לבב, הצדיקים והישרים, ככה יוסיפו אושר
וגדולת חיים.
הפגימות של החיים בפנימיותם, המרירות המחפירה ומעליבה
את האדם, מצד חולשתו המוסרית, המחשכת את עיניו, וגורמת לו
להביט על כל העולם כולו במבט של יאוש מלא רוגז וקלון, כל אלה הם
תוצאות הנתיקה, שמתנתק החלק הזבורי של האנושיות מהעידית
שבו. וימים באים, שתשים הדימוקרטיה אל לבה, שאושר הכלל כולו
תלוי בהדבקות הטהורה שיתדבק ההמון בכללו לאצילי הרוח, וע"פ
מדה זו יתרחבו חוגי הזכיות של הראשונים, וחייהם יתמלאו ענין.
דף 467
מוכן הדבר, שאצילות הרוח אינה תלויה במצב מיוחד של
הקנינים המוסכמים, אבל בכ"ז תלויה היא הרבה ככשרונות, ובבחירה
היוצאת אל הפועל ע"י שימת לבב לעיבודו של הצד המוסרי בפרט
שכאדם, וצדו הרוחני בכלל, ביחד עם התאמתו הגדולה של היחיד אל
הציבור הגדול. שהוא עצם מעצמיו, וקישורו החי עם הטבע הכללי,
שהוא נשוא בחיקו.
אבל כל אלה הנם רק בתור שלבים לסולם אשר ראשו מגיע
השמימה, אשר עליו יעלו מלאכי אלהים, גדולי הנשמה, שהם
נושאים במרחב אישיותם את נשמת כל היצורים,שיש להם עמם
זיקוק של אחוה ואחדות, באיזה צד ואפן שהוא, וכפי המדה שהאחדות
הזאת מתגדלת היא ומתבלטת ביותר, וקובעת את מרכזה כמעמקי
החיים, בה מתעלה היא הנשמה הכללית והפרטית של ההמון כולו,
החש את נחל עדניו, בתפארת גדוליו, שרי קדשו, ואשיות כבודו.
הצדיק
מחיה הדורות
לא
צדיקים גדולים צריכים לדעת ולהכיר את אור ד' השוכן
בתוכם. ולפעמים אינם יכולים לעסוק בתורה ולא בתפלה, ולא במצות,
מפני שהקדושה העליונה המופעת עליהם היא מבקשת את
התפשטותה. וכל שיחתם אז באמת היא תורה, וכל חפציהם ונטיית
לבבם היא תפלה, וכל תנועתם היא מצוה.
והאור הפנימי העליון, החבוי וגם מתגלה בכל אלה, הוא מחיה
את כל התורה, וכל התפלה, וכל המצות של כל דורם,
ולפעמים של כמה וכמה דורות, שלפניהם ושלאחריהם, אמרו
צדיק כי טוב.
דף 468
איני יכול לזוז מהדבקות האלהית ועל כן אני מחויב
להשתדל שאראה את האור האלהי ונועמו, בכל מילי דרשות, בכל
דבור ובכל מעשה ותנועה, בין של עצמי בין של אחרים, וקל וחומר
להרגיש את גילוי האור העליון, דרך צנורות האמת והצדק, בכל התורה
כולה, גם בפשטיה, ובהויות ההלכתיות והפלפולים. וזהו הטעם מה
שאני נוטה תמיד לצדד את הפלפול באופן ההגיון הרעיוני, שיש בו גם
כן רגש הלב.
והכל הוא מתוך הנטיה הפנימית, שאני חפץ בכל לב, שהאור
האלהי בתענוגו ואורו יהיה מגולה לכל,ושהכל יתעדנו ויתענגו בו.
והנני צריך אימוץ תמידי, שלא לזוז ממעלה זו, ולהרבות את
אורה, ולסול יפה את מסילתה, ולהכליל את כל דרכי הלימוד וההנהגה
כדרך כללי זה, שהוא אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום.
ההתאמצות של ההדרכה בחלק התורה העצמי, שהנטיה
הנשמתית מסייעה לה, היא הדרך היותר בטוחה של הכיוון לשורש
הנשמה, והנהלתה באורח הראוי לה. ואף על פי שהעולם כולו נדמה לו
שאין לו שייכות לזה כלל, מכל מקום יש בתוכיות הלב נטיה להאיר אור
ד' באותה הנקודה שהרגש עם השכל וכל כח החיים מתחברים בו.
אמנם כדי להאיר את האור יפה, כדי שיעשה את פעולתו באמת,
צריך לשוב בתשובה גמורה מאהבה, ולפי גודל מעלת התשובה יתגדל
כח ההשפעה על העולם כולו. ודרך התשובה צריך להיות בכל,
כמעשים, ובמדות, בדיבור ובמחשבה.
ומכל מקום אין לדחות כל נקודה טובה, וכל חלק מחלקי
התשובה שעולה על הלב, צריכים להזדרז ולהוציאו אל הפועל, בדעת
ושמחה, ובטחון ועומק אמונה.
דף 469
דף 470
דף 471
דף 472
סדר שלישי: הענוה האצילית
דף 473
הענוה
נזר הטוב
א
הענוה היא חותם הטוב. אהבת הענוה מעומק לב היא לבוש
הטוב, מבחינה אחת, ומבחינה שניה היא עטרת הטוב ונזרו העליון.
החשבון הצלול, שתכונת הגאות היא מאוסה, שכל בעל נפש
מכובדת כל דהוא יתרחק מהתגאל בה, זהו חשבונו של עולם, המרומם
את האדם הרמה רוחנית פנימית, ומכשירתו לאור תורה וחכמת אלהים.
הגאוה
העליונה וכתר הענוה
ב
הגאוה היא פוגמת את כל תוכן הקודש. האדם יש לו איזה ציור
השערי בגודל האלהי שאע"פ שיודע הוא נאמנה שכל השרעפים נלאים
וכל הרעיונים כלא נחשבים, מכל מקום הכרח הוא שאיזה ציור יתקשר
ברוחו מהגודל וההערצה האלהית, ועל אותו הציור חלה אח"כ הודאתו
הפנימית של מניעת ההשגה והציור.
אבל השראת השכינה שבמקדשו הפרטי הרי היא בערפל
ההשגתי, וכאשר הוא מתגאה ומיחס רוממות ושלמות לעצמו, עולה
ציורו ההשערי בגדולת עצמו למעלה מהציור האלהי ונשאר עומד
בגאוה נוראה, שאין לו ערך. ושכינה מיללת עליו וממילא סר האור,
החופף, שעל גבי שכינתו, ונשאר ממש תוהו ובוהו ונעשה עבודה זרה
גמורה, עד שמצוה לגדעו כאשרה.
דף 474
וכל התוכן המחשבי הזה ישים האדם אל לבו, וידבק בענוה,
שהיא האמת הגמורה,שאי אפשר לו לאדם כלל להתגאות,ולא לשום
נברא, ונאצל, אפשר להתגאות, במרום האמת, רק לגאה על כל גאים
הגאוה יאתה, וגאותו גדלה עולם מהכיל. והיא היא הענוה
המוחלטת.
ואם הברקה זו של קדושת הגאוה העליונה אינה מסודרת
עדיין יפה בעולם, והמחשבה האנושית אינה ראויה להקיפה, הנה
העתיד הגדול יפתח על זה שערים.
ד' מלך גאות לבש ומסיים עדותיך נאמנו מאד, לביתך נאוה
קודש, ד' לאורך ימים. ואורך ימים ישבע יודע שם ד', שהענוה היא
כתרו האמתי.
הענוה
והעצמיות הנשמתית
ג
בנקודה הקטנותית של האדם יש כל הטוב בצמצום, כמו
שישנו בהרחבה במרחב ההתפשטות הנשמתית העליונה שלו.
וכשהאדם מקטין עצמו ומתמלא ענוה, הרי הוא מתקרב יותר
לעצמיותו הנקודתית ומרכז נשמתו מתגלה אליו, בכל הוד
תפארתה, ומתוך אספקלריתה יראה את כל ההוד העליון הנמצא
בנשמתו בעצמיותה הגדולה לאין חקר, ומאן דאיהו זעיר איהו
רב.
הגאוה מסיחה את הדעת מהנקודה המרכזית המצומצמה של
הנשמה, ומתוך שאין לו מרכז וקיבוץ של האוצר הרוחני בעושר
דף 475
שלימותו. הרי הוא בעל מום, רק שברי שברים של רוח מתגלים בקרבו,
ולאורה העליונה של הנשמה לא יוכל לבוא. והרי הוא מחוסר ערך,
משוקע בקטנות עצמית לאין מרפא, והדמיון הפראי ילהטנו להחשב
לגדול ומעולה, בעת שהוא מלא חסרון ופחיתות. מאן דאיהו רב
איהו זעיר.
מרכזה של הנשמה, מקור הענוה, הרי הוא הכוכב, המזהיר
למשכילים את זוהר הרקיע, שהוא ההיקף העליון של הנשמה העליונה
בהתרחבותה המוחלטת.
הענוה
האצילית
ד
הענוה, שתוכנה מתואר בחובת הלבבות בשער הכניעה,
שקראה הכניעה, ביחודה ובירורה, כניעת האדם לאלהים, היא
מקושרת עם החכמה, ההשגה וזירוז החיים והמפעלים, בהירות הדעת
וזיקוק התכונות והמדות.
כמה עלולה היא כניעה זו להתחלף באותה השפלות המגונה
הבהמית, אם כל עזבון וכל התרשלות ובטלה. רק באותה המדה
שהרוממות האלהית מתגדלת בציורו הקבוע של האדם, וכמה שהיא
מתבדלת אצלו מכל שיגוב ורוממות שאפשר להמצא בכל גבול נוצר,
ככה מתבדלת הכניעה הזאת מכל כניעה ושפלות, והיא מתעטרת
באצילות ועדינות הנפש, ומאזרת את בעליה את אותה גבורת
החיים, שהגדולים שבגדולי האנושיות, אנשי המופת העליונים,
מצוינים בהם.
דף 476
הענוה
והכרת האמת
ה
הענוה מנמיכה את הדעת העליונה של האדם, ומורידה את
אורה לעומק עומקה של נשמתו, וע"י זה מכיר הוא את האמת
לאמתה. וכפי רוב הענוה האמת האלהית מתגלה אליו.
וכל הדעות הרעות, ותולדותיהן, וכל מיני דרכי עבודה זרה, הכל נובעים
הם ממקור המשחת של הגאוה, שהיא מרימה את הלב, ואינה מניחה
להאור של הנשמה לחדור לעומק העצמיות של האדם, ונשאר כולו
שקוע באפלה.
ולפי רוב הגאוה ככה יגדל סילוק האור של הדעת, וככה יגדל
הזדון והשקר. זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון.
שפלות
הדעת והתרוממות
ו
באותו הזמן שהאדם מרגיש בעצמו את עומק שפלותו, וכוחו
המדמה והסכמת שכלו מתארים לו שהוא למטה מכל הברואים ממש,
אז העולם כולו מתקיים עליו, ובהתרוממותו כל הבריות מתרוממים.
אשר הראיתני צרות רבות ורעות, תשוב תחייני, ומתהומות
הארץ תשוב תעלני, תרב גדולתי ותסב תנחמני, תרננה שפתתי כי
אזמרה לך ונפשי אשר פדית, גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי
אזמרה לך ככנור קדוש ישראל.
דף 477
רוממות
הרוח ועת הקטנות
ז
כשהאדם הוא בגדלותו, והשגתו מופעת היא באורה, אז רוחו
מתפשט ומתרחב, אמנם אין אותה ההתרחבות בכלל גאוה
שהיא מתועבת, אלא מכלל גודל נפש ורוממות רוח בדרכי ד'.
אבל כשנופל ממדרגתו, ואז חושיו הרוחניים הם מוגבלים
ומצומצמים, אם אותו רוחב הרוח שבעת הגודל ישאר בקרבו, יהפך
לגאוה כעורה.
על כן אז כעת הקטנות צריך שישפיל את עצמו ויקטין את
עסקיו, ואז יתקיים בו ואת עם עני תושיע, ומאשפות ירים אביון, ולב
נשכר ונדכה אלהים לא תבזה.
הענוה
והקדשה
ח
הענוה הכשרה, והפסולה, ממקור אחד הן באות, וכן הגאוה
בשני גוניה.
הקדושה מנשאת את הנשמה להשערת הגודל של אור אין
סוף, ובזה באה מיד ההקטנה הפנימית, בתוכיות הנשמה, ולעומת זה
גדולה פנימית, מתוך הגודל הכללי של ההויה, ומתוך עליוניות
מקורה.
דף 478
השיקוע הגס של החמרנות גורם ריחוק השערת הקודש,
והמחשבה מתחלשת ואינה יכולה לעלות לאותם המרומים, שמהם
מתגלה האור העליון בגוניו העשירים, המשפיע עונג פנימי ומקור כל
טוב מוסרי חברותי, ועצמיות אישית בטוחה. וכיון שמאור מקור
הגודל מסתתר, הרי כל היש הוא קטן ובלתי מעורך, ומיד באה
השפלות העכורה. תוצאתה של הגאוה הפסולה וסבתה ביחד.
ומתוך אפסיות מקור ההתקטנות לעומת ערך בלתי מעורך של גודל
אין סוף מתהוה גדלנות סמויה בתוך הלב שהיא מחוללת את אותם
החיים העכורים של גאות הרוח, אשר לגאות רשעים, שע"פ רוב
היא מתגלה דוקא במקום שתוצאותיה הן מדות ומעשים נשחתים,
ומתעלמת היא במקום הנאות, שהיא יכולה לגרום מעשים טובים
ומוסריים. ואם גם לפעמים תגרום מעשים טובים אין הריוח שוה בנזק
עצמיות העכירה הרוחנית, שהיסוד הנפשי המורכב מתוך גאוה
וענוה פסולה כזאת, שמקורה הוא החושך האיום, של שכחת ד', נערך
בו.
דף 479
הגאוה
השקרנית וענות הצדק
ט
הגאוה המזוהמת היא שקרנית, שהרי היא באה ממקור השקר
הכפול, שקר יסודי, משכחת גודל אין סוף, ושקר ענפי, שאחרי
שהכל מתקטן ונאפס, איפה הוא הגודל והישות של הפרט.
והענוה כוללת גאות אמת וענות צדק. הזכרון באור אין
סוף, המתגבר, מבליט את האפסיות הפרטית, ואת האפסיות של כל
היש העולמי, לגבי מקורו העליון. ומתוך אותה הענוה באה השמחה על
ידי מחשבת החשיבות של היש, שבסיסו כ"כ חשוב וגדול, וממילא
ערכו מזריח על הכל. בד' תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו.
שפלות
הגאוה וקדושת הענוה
י
וממקור הגאוה נובע גם כן הכעס, והתאוה, עד תמצית
שפלותם. שכחת האור העליון, מקור החיים והעונג, מציירת את
הישות בצורה כעורה, מעוררת קצף, ויסוד הכעס מחולל את ארסו
בנפש. החיים אובדים את ערכם, וכל תקוה אידיאלית מתמנעת. ומתוך
כך באה הרשעה התאונית לעומק ממשלתה. וסוחבת את האדם לעמקי
שאול.
וממקור הענוה בא הרצון והקדושה. נחת רוח מלא שורר
בעולם, תקות נעימות כבירות סובבות וחודרות את כל. ובכל היקום
דף 480
החיים מאושרים, והכל נאהב. תעודות גדולות יש לכל פעולה, ולכל
רגש, והכל הולך ומתקדש, הולך ומתעלה. הודו על ארץ ושמים
וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה.
הגאוה
הקדושה מקור הענוה
יא
שורש הגאוה הוא בקדושה גדולה, היא הגאוה הקדושה.
מתגאים אנו בד', באלהים הגדול חרב גאותנו, מתגאים אנו ביחד עם כל
העולמים, עם כל היצורים, כי כולנו יצורי אלהים חיים אנו, כולנו הננו
קשורים באור החיים השלמים העליונים, כי סוף הכל להאגד בחיי כל.
מה רבה היא ההארה המפוארת של מקור חיי העולמים, ההולכת
ושוטפת על הכל.
מתגאים אנו בגאות ד'.
גאות ד' היא מקור הענוה, מקור השלום, אש אוכלה
המכלה את כל הזוהמא של גסות והפרדה. של כל טומאת רעיון, של כל
חולשה וטמטום, אור ד' ויאר לנו, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה.
דף 481
הכניעה
והמוסר הטהור
יב
האומרים לבקש ציורי רוח כאלה בהשגת העולם, שאין עמם
הכנעה, כדי שיהיה האדם מלא גבורה, שמזה באים הם לידי כפירה,
הם טועים טעות מוסרית. שבלא הכנעה לא יעמוד האדם בפני נטיותיו
הרעות, האוכלות את כחו הרוחני, שהן מתגברות בו.
ודוקא ע"י הכנעה מלפני ד', שהוא המקור של שלמות הקדושה
והטוב, נכנע הרע, ואפשר למוסר טהור לצאת מן הכח אל הפועל.
אמנם אם באמת כבר טהר האדם את כל עצמיותו, עד שאין בו
תערובות רע, אז איננו מוצא בגדולת ד' כ"א גדולה ויקר, ויראה כזאת,
המעטרתו כבוד והוד, ומרהבת את נשמתו שאין לה שום דוגמא בכחות
הנפש, בלא שפעת הקדושה האלהית העליונה.
דבקות
וענוה
יג
אי אפשר להיות זוכה לענוה כ"א ע"י דבקות אמתית
בהקב"ה. והמוכשר לדבקות של אמת ראוי לו להרבות בלבישת
תפילין. ואז יהיה באמת מלא ענוה.
דף 482
ענוה
ויראה
יד
ההשגות האלהיות הן זורחות ומתנוצצות באמונתן לפי
אותה המדה של תכונת יראת שמים ומדת הענוה הפנימית המתהלכת
בתוכיותם. ועצמיות התכונה של ענוה ויראה היא היא הנושא התוכי
של תכונת ההשגות בצחצחותן שבעקרן הן המאירות את ארחות היחש
שבין האדם לאלהים, שבין העולמים ליוצרם. על כן אי אפשר כלל
להכנס בשום פתח מפתחי הדעת לאמתתה כ"א בהקדמתה של יראה
והעטרתה של ענוה.ורוח הבקורת צריכה תמיד להיות עוברת על כל
השגותיו לבקש בתוכן את הנשמה המחיה אותן רוח היראה והענוה
באחדותן.
דף 483
שמינית
שבשמינית
טו
השמינית שבשמינית של גאות תלמיד חכם היא נמדדת לפי מדת
הענוה שלו. ומי שענותנותו גדולה מאד לפי זה הערך גדולה היא ג"כ
מדת השמינית שבשמינית שלו. ורב יוסף דאמר, לא תתני ענוה דאיכא
אנא דנראה כמו גאוה, כ"כ היתה גדולה מדת הענוה שלו, עד שמדה זו
של גאוה היתה מחויבת לו, למדת שמינית שבשמינית שלו. ורב נחמן
דאמר, לא מינה ולא מקצתה, לא פליג, אלא שסוכר שהיא צריכה
להיות עם מיעוטה לפי הערך של הענוה ג"כ מבוטלת בהענוה, וביטול
כמאן דליתא דמי, דמתהפך האיסור להיות היתר.
מי זוטר מאי דכתיב, תועבת ד' כל גבה לב, כל גם כל דהו משמע.
אבל תערובות לא ידענו כ"א מכי כל ולא כתיב כי כל גבה לב תועבת ד'.
כ"א כל גבה לב, דמשמע אפילו מקצתו, לאסור גם שמיני שבשמינית
כשהוא לעצמו, כ"א שיהי' מבוטל ברוב הגדול של הענוה, שהיא
גוררתו עמה ומהפכת אותו לענוה עליונה מאד שיש בה מסגולת
השיגוב העליון, כעין ענותנותם של מלאכי השרת, שכתוב בהם, וגובה
להם ויראה להם.
ויראה וענוה הם כמו ראש וסוף, מה שעשתה חכמה עטרה
לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה. ראשית חכמה יראת ד' עקב
ענוה יראת ד', אלא שהסוף הוא קודם להראש, שענוה היא ראשיתו של
עולם עליון שמסתיים ביראה, ויראה זו היא ראשית עולם תחתון
שתוכנו הוא חכמה.
דף 484
הענוה
בגוי קדוש והגאוה האלילית
טז
הגאוה והאכזריות הן המדות היוצאות מהתכונה האלילית.
הסביכה של הדעות הרעות של עבודה זרה מגררת אחריה את הגאוה ואת
האכזריות, בתור מדות תרבותיות בצורה סיסטמטית.
אותה הזוהמא נקלטת היא מהעורון הכללי של השכל היותר
טהור והיותר עליון. פגם המחשבה העליונה שאינו מניח לרומם את
האדם עד כדי הזיקוק הראוי לו, לתעופת היחש אל בורא כל העולמים,
אל בורא כל.
זה לא יוכל הרעיון האלילי לנשא את עצמו, נרעד הוא רעדה
פרואה מתקיפת האור שבמחשבה זו העליונה, עיניו הכהות מתעורות
מתוקף הזוהר שבמחשבה קדושה זו, מהאמת הנצחית שלה הוא
מתעלף, נופל ומתחלש. והוא מעמיד את קישורו, לא אל כח כל
הכחות, לא אל מהוה כל ההויות, שממילא הוא שלם בתכלית
השלמות, וממילא כל המדות הטובות שופעות ממקורו, וכל היקום
מאוחד הוא בשרשו, ואל הכל מתקשר הכל באהבה ורחמים. וכל יחיד
מיחידי היצורים בעצמותו הבודדה כלא נחשב. ושפלות רוח ביחד עם
גבורה קדושה, ואהבת חסד עם עוז חיים מתגברת היא בהדר קדשה.
ומסלות החיים הולכות ונבנות על יסודות הצדקה והענוה. כי אם
לכחות פרטיים של איזו זהרורית קלוטה מאיזו פנה שביש, מאיזה
מקצוע שבהויה, שתוכל איזו עין של איזה יחיד בעל כשרון או איזה
קיבוץ לסופגו ברוחו, לאלילים ישאף רוחם העכור.
והנפש המזוהמת שהושפלה ממרום פסגתה לא תדע מקור
דף 485
רחמים וחסד במציאות, ולא אחדות וקישור בכל היש. עומד הוא
כערער בערבה כל יצור מתגאה בהוייתו הפרטית בגאות רשע, מלא
חמה על רעהו המתנשא גם הוא להמצא. וכה הולכת היא הרשעה
ומתרחבת עד כדי שנאת הצדקה, ועד כדי הערצת הגאוה - עד אשר
באה האורה של תורת אמת, והכריזה, שכל המעלים עינו מן הצדקה,
וכל המתגאה הרי הוא כעובד עבודה זרה. ותוסד התרבות האנושית בעיקר
יסודה בעם ד' בגוי קדוש, על יסוד הענוה והרחמים.
והגוי הזה גוי איתן הוא, גוי עז הוא, שואף הוא לבצר את עמדתו
בחיים, במציאות העממיות המסובכה שבעולם, כדי לכונן כסא ד',
לקדש שם ד' אחד, בורא כל היקום, ד' אלהי השמים ואלהי הארץ, רבון
כל המעשים אדון כל הנשמה, המאיר לעולם כולו בכבודו, ורחמיו
תמיד על כל מעשיו, ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא
ענותנותו, המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ.
ואותה התמצית הטובה הקלושה והרפויה, שהיא נאה למראה
עינים, מהעצמה החיצונה של האכזריות והגאוה הוא כולל אותה
בקרבו ברב כשרון מיסוד הקודש בעצמו, מראש פסגת הטוהר. ד' מלך
גאות לבש לבש ד' עז התאזר, אף תכון תבל בל תמוט, עדותיך נאמנו
מאד, לביתך נאוה קודש ד' לאורך ימים.
דף 486
יסוד
הענוה החדוש והאחדות הכללית
יז
מדת הענוה קשורה ביסוד החדוש. אבל באופן היותר
מבוסס שבו, כלומר מצד שרש-המציאות של כוח-החדוש
בערכו האמיתי. זהו כלל מושקף בהשקפה הפנימית של
הנשמה, שהחדוש האמיתי הוא נלקח מתמצית כל המהות של היש
הקדום לו שמכחו הוא בא. הפרי יוצא מכל האופי של העץ, מעומק
גזעו ושרשו, מיסוד שאיבת לשדו עד ראש צמרתו והתפשטות ענפיו
ועליו. כל הבעה מחודשת באמת אינה יוצאת מהסעיף האחד הקרוב,
אותה החוליה שההגיון תופסה, אלא מכל המהותיות המשכלת והחיה,
הפועלת וההוגה, של המחדש, ערוכה בכל ושמורה, וכל חדוש, שהוא
מזדלף רק מאיזה חלק, ומשאיר חלקים בלא תנועה רוחנית, איננו
חדוש באמת, כי אם סדור מכני במערכת ההשכלה.
כשאנו באים למדה זו, הננו סוקרים מיד את יסוד החדוש
התדירי, המקוריות של מעין המתגבר ונהר שאינו פוסק, שהוא
רום שאיפתו של עסק התורה לשמה, שהוא יחושה אל הדבקות
האלהית, בגודל נשמה שהוא קשור פנימי נשמתי במה שהוא הכל
ומקור הכל ויותר כל מן הכל.והחפץ,המלא טהרה,הולך ומתגבר,
מבלי להשאיר שום חלק מבלי שאיבת תמצית לשדו העליון
שבעליונים. ונמצא שיסוד חיי כל ומקור כללות הכל, נוגע הוא
בהופעת כנפי חסדיו בצנורות הנשמה,המבקשת תמיד את החדוש
הנאצל בעזוזו וטהרו בגבורת חילו.
הכרת היחש של היניקה מן הכל דוקא ולא מחלקים לבדם
כאותה הצורה ההגיונית המצומצמה, היא פועלת תמיד על השקפת
דף 487
העולם והחיים, על הטוב המוסרי ועל תכונת הרצון שבעמקי הנפש,
עד שמתגלה האמת של המהות הישותית בצורתה היותר בהירה, והיא
הצורה הכללית. ואז האדם מוצא את עצמו לא דבר עומד לעצמו, לא
מהות מצוי כשהוא לעצמו אלא נצוץ קטן, הזורח תמיד מאור השמש
כגבורתה. וכל החיים כולם הנם נצוצים נצוצים מוזרחים מאורה זו,
שתפישתם הישית היא רק במקור האורה.
הכרה זו היא יסוד המוסר, אפילו החברתי, יסוד המדע,
אפילו החמרי והרציונלי ויסוד הענוה, אפילו המעשית.
מובן הדבר, שהמושג של כל הולך הוא ומתגדל, ואחרי העליה
אל מעלה יותר מאירה, מתגלה אותה צורה של הכל הקודמת שלנו רק
בתור חלק זעיר מאד, והננו מתבישים מעצמנו על אשר עמדנו עליו,
וחשבנו שכאן הוא כבר יסוד החדוש ובסיס הענוה. אבל המהלך
הזה הוא ההדרכה של תשובה מאהבה, ההולכת כעמוד אש לפני
שואפי אור עליון בתדירות. ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
ונמצא שהענוה העליונה יש לה שני עמודים: האחד הוא
אותה ההשקפה של השעור השלול ברב אפסותו, של הישות הפרטית
שלנו וכל מהותה, לגבי המעמד העקרי של שאיפת החדוש שהיא
הזלת התמצית מתנובת הכל. והשני הוא, שגם זאת הזעירות בעצמה
שיש בה לפחות צורה של ענוה, שתוכל להטביע איזו מהותיות
עומדת על הצביון הנפשי היא מיד מתאפסת מכוחה הדוחה של שלילה
עליונה הבאה מיסוד חיוב עליון ועשיר, שהיא ההזרחה של גודל הכל,
המחודש, המאיר בצורה מבהיקה עד שהתוכן המוקדם, שכל כך
הרהיבנו הרי הוא חשוך וקטן לעומתו.
ומתיסדת היסודיות של הענוה ושפלות הרוח המגדילה את
הנשמה בזיו אחר זיו, ביפעה אחר יפעה, שההפסקות שביניהם אינן
דף 488
משמשות כי אם לקבלת הרשמים ועכולם, עד השבתם לקלוס רוחני
נותן עצמה וחיים חדשים.
ממוצא דבר נלמד, שהאחדות החדוש והענוה הנם אחוזים
כל כך זה בזה עד ששבים למושג אחד. רק באחדות השלמה והיא
הנאדרה בקודש אנו מוצאים כבר את האושר של כל שאין בו שום
חסר כלל. וזהו היסוד של תביעת החדוש ברום העליוניות שלו להיות
הולך ושוטף דוקא מכל. בלא אחדות לא יש חדוש, כי אם סדרנות
שטחית. והחדוש כשהוא שוטף מן הכל הרי הוא שוטף ממקורו,
בהתגברות בלתי פוסקת, בתוספת אחר תוספת, בתוספת מעולה
מתוספת, ונמצאת ההתגלות החדשה בכל עת עולה על כל הקדומות,
חדשים לבקרים רבה אמונתך. וכשיודעים, שזהו הסדר שבמציאות
כולה, המעשי והמוסרי, מכירים מיד שטהר הטבעיות של המציאות
החיה ומצבה הנפשי היותר מאושר, היא הענוה. כי אתם המעט
מכל העמים, חושקני בכם, שאפילו כשאני משפיע לכם
גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני.
והגדולה הזאת, המביאה את הענוה, היא נחלת ישראל
העתידה לשלח את הופעותיה על מלא כל העולם. למען יכיר האדם,
ותכיר כל בריה, את גודל הערך והמבטח העצום של הויתה, ותמלא
רצון ועליזות מגודל העתיד הנשקף לה.
ויתודע לכל, כי כל חבר במציאות הרי מוסיף לנו אושר, מפני
שאנו נהנים מזיו החיים שבנצוצו עם כל הסתעפות גדל עתידו, הנאה
אצילית שביסוד קדושת השלום, כמו שאנו נהנים מזה הנצוץ הזורח
בקרבנו.
וצור ישראל יפרס מהרה סוכת שלומו על עמו ועל עולמו, ושח
גבהות אדם, ושפל רום אנשים, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, והאלילים
כליל יחלוף.
דף 489
דף 490
דף 491
דף 492
סדר רביעי: השלום
דף 493
א
שני קולות נוראים נשמעים בעולם ברעש אדיר. כל אחד מהם
תובע את דקיונו בתוקף עצום ונורא. כל אחד מתחזק לבנות את בניניו.
הקול ההרמוני, הקול התובע מהכל התאמה, כיוון והשתוות,
קול השלום. העולה ברעם גדלו על כל המון קולות המלחמות,
הנשמעים בכל אפסי העולמים.
ולעומתו מרעים הקול המבלבל, הקול השואג לעצמת המצוי
הבודד, ולתגרת החיים בהתגברותו של כל אחד על חברו. להבלטת
מציאותה של כל מדה יחידית ולכח הבלענות שלה לבלע את כל השאר.
וכל מדה ומדה ככה מרעמת, וקול ענות מלחמה נשמע במלא עולמים.
ובין הקולות כולם הולך וחודר אותו זרם הקול, של הקול
העליון, של הקול ההרמוני, של הקול המאחד, המעלה והמישר.
וממלא עולמים באים הקולות, אל כל בריה, אל כל רוח ונשמה, אל כל
קרב וכליות. אל כל יחיד ביחידיותו, אל כל קיבוץ בקיבוצו, ואל כל
לאום בלאומיותו.
והנשמות המרכזיות שקויי לשד החיים של הקול ההרמוני,
בקרבם אש קודש יוקדת לצמאון השלום, והם הם מלאכי השלום
בעולם .
דף 494
מקור
הסליחה העליונה
ב
הסליחה העליונה באה ממקור החסדים, מהגדולה הגמורה
הרחבה לאין קץ, היודעת את הכללות לכל היקפה, ואת הפרטות לכל
דקדקותה. יודעת את הקודש ואת הטוב, לכל עילוייהם, ואת החול ואת
הרע לכל שפלותם, ויודעת עם זה, שהכל נשקל בצדק בפלס ומאזני
משפט, ונטיות הרע החורבן הרשעה והשיקוע השפל גם להם יש
דרישה, וככללות הכל מצטרף ועם זה בדול הוא הרע מן הטוב, השקר
מהאמת, השפלות מהרוממות.
ההתגלות של הנגוד לכל ארחות עבודה זרה, לכל סעיפיה בפעל
וברעיון, המכה כ"כ גלים גדולים בישראל, היא הארה כללית עליונה
מרום האמת המוחלטה, השוללת כל כיעור כל טומאה וכל חטאת.
ובגדולתה יודעת היא לקחת הכל תחת חסותה, וע"פ עצת אל עליון
העליונה הכל מתפרנס.
התאמצות גדולה צריכה היא הרשעה להחזקת מעמדה, יודעת
היא את תפקידה בהויה, ומלאה היא זעם, לכל, וביחוד למי שבא
לדחוק רגליה, ודחיקת הרגל היסודית היא העברתה מהמציאות בכלל,
ובזה ככר היא אוחזת במעוז הצדק, מפני שהכללות של הרשעה וכל
הופעותיה צורך עולם הוא.
רק בצורה עליונה מהמדע והמוסר, מקודש האמונה וחופש
הציור המלא זיו בלתי מוגבל, יוכל להכנס הרעיון הגדול הזה ולהתגשם
במדתו, איך מסכמים את סך הכל של כל היש, ואיך מסדרים כל כח על
עמדתו, ואיך יודעים להחזיק את המעמד, ולתן יד לכל הקצוות ע"פ
שיעורם, ולגבל כראוי את גבול ערכם.
דף 495
בסליחה הכללית של יום הכפורים יש רוממות זו, והובטאה
והוכנה בפועל בשעיר המשתלח, שהוא לכאורה נגד השאיפה הכללית
של כל העבודה הקרבנית, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, את
קרבנותיהם אשר הם זובחים על פני השדה, הערצת הפראות וטבע
האדם והטבע בנוולו, עד שפל תחתיתה. ועם זה מתעלה השלטון
העליון עד כדי נתינת כח מוגבל גם לאותה הרשעה, והכל מתהפך
לסנגוריא, והאופי האמוני והמוסרי מתעלה להוד החירות העליונה,
המביא כל יפעת קודש.
שרש
ההנהגה
ג
רוב בני אדם אינם מקיפים את הסדר של ההנהגה הכללית, לא
מבעי של כל העולם, שהוא סוד אלהי, שבכללו מנוע הוא משכל
האדם, אלא גם של החוג השייך להם, והוא מפני שנתמעטה קומתם
מפני החטא, וע"כ הם תמיד שרויים במחלוקת משום שהוא רוצה
להתפשט על פני כל חוגו, ובאמת הנכנסים בתוך חוג שרשי הנשמה
שלו מתחילים להרגיש שהם יוצאים מסדר ההנהגה של שרשו של
אותו מנהיג, והם מתפרצים מפניו, ומבקשים להם שרש אחר, ולפעמים
גם אינם מוצאים את מבוקשם.
והתרופה היותר טובה למחלת המחלוקת היא תשובה שלמה
של המנהיג, שאז מתפשט שעור קומתו בחזרה, ומוצאים ע"י זה בה
מרחב גם השרשים שנשתמטו מתחתיו, ושבים ומתדבקים בתוך
השורש ברב חבה, וברכת השלום חודרת ובאה לישראל.
דף 496
סתירות
ושלום
ד
בעולם הרגיל של המחשבה מוכרחים הפרינציפים להיות
סותרים זה את זה, ודוקא מסתירתם יבא הבנין הרצוי. הסתירה
מביאה לידי הכרעה. וההכרעה מביאה לידי ריכוש של אוצרות
מקובצים מעברים. והחיים הרוחניים מתברכים בעושר גדול.
יש אמנם עולם עליון ברומה של המחשבה, ששם כבר השלום
מושקף, ודוקא מתוך ברכת השלום, מתוך השקט והנחת, מתוך
השלוה והנועם, הכל מתברך ומתאדר.
כשאנו עומדים בגי חזיון עליון זה, הננו סוקרים את הפרינציפים
בשרשיהם, והננו רואים את אורח השלום שבהם, את הצד השווה
בכל מילואו.
ה
כשאוהבים את הרשעים מפני חולשתו של האדם, נמצא
אוהב ג"כ את הרשעה, ועל כן הכרח הוא לשנוא את הרשעים, כדי
לזכות לשנוא על ידי זה גם כן את הרשעה.
אמנם כל זה הוא ברגש האופי של המדות. אבל בשורש הדעת,
האדם צריך להיות הולך בדרכי ד', שהוא טוב לכל ורחמיו על כל
מעשיו.
וכל עומק פורענותם של רשעים איננו כי אם תוצאה מהאהבה
העליונה, ושורש המתוק הזה של הדעת, שכל המדות כולן גנוזות בו
וכלולות בתוכו, ממתיק הוא את המדות גם בהתפרטותן ההרגשית
והמעשית. וגבורה עליונה כלולה בו, המשמרת את בעליה מכל אהבת
רשעה, שומר נפשות חסידיו.
דף 497
שנאת הרע
בעצמו ואור החסד
ו
כל מה שהאדם הוא יותר המוני, איננו מוכשר להפריד בין
הנושא והנשוא, ועל כן למטרת התעלותו, כדי להכין לו דרך אל הטוב,
מוכרח הוא לבסס את מעמדו על שנאת הרע, ושנאת הרע לא תוכל
להפרד אצלו משנאת האנשים עושי הרע, ולא נתנה תורה למלאכי
השרת. אע"פ שיש כאן קלקול, שמתוך שנאת נושאי הרע שונאים ג"כ
את הטוב שבהם, אי אפשר לתכונה אנושית להיות באופן אחר.
אבל המדה העליונה של גדולי הנשמה היא לברר ולהפריד,
ושנאתם את הרע היא נקיה, ומרוכזת רק בהנשוא הרע בעצמו, והיא
בעצמה עוברת במעברה השלילי, ובאה לידי החיוב של אהבת הטוב,
ומשום כך אור החסד מאיר בהדר חכמתם.
דף 498
יסוד
השנאה השלום וההתאמה
ז
הפרטיות צריכה לצאת מן הכח אל הפועל, להעשיר את יקר
תפארת המציאות. הכלל חובק בתוכו המון הפרטים בבלילה. אבל
למען צאתם של הפרטים לאור ההויה, צריך כל פרט להיות מתבלט
במהותו היחידה, ולזה צריך הוא לכח מעכב, לכח מתנגד לכל
הפרטיות, שעומדים להיות מצבינים את פרט זולת עצמיות פרטיותו.
וזהו יסוד השנאה,שבונה את העולם.יסוד המלחמה בחיים
ובחברה, יסוד ההגבלות בדעות ואמונות. הכל למען יהיה מקום
שיתפתח כראוי כל ערך מיוחד, ולא יבאו אחרים, אישים, עמים, הנחות
וצביונים, דעות ואמונות, לקחת את מקומו.
נמצא, שיסוד השנאה הוא האהבה והשלום, הבא דוקא ע"י
ההתאמה של כחות גמורים. שאחרי השלמתם הם מתאגדים ביחד
להיות עושים עולם שלם עשיר ומלא.
דף 499
הגנה
בחסד אל עליון
ח
נטיית החסד צריכה הגנה גדולה. עלול הוא בעל החסד, הנוטה
להשפיע לכל, להיות ג"כ מקבל מכל, כך היא דרכה של השפעה, שהיא
חוזרת אל הנותן באיזה צורה מושפעת. ומה אפל הוא המצב,
כשהנושאים השפלים והמזוהמים יחזירו השפעתם, אחרי אשר נפגמה
תחת ידם אל הנותן והמשפיע, באיזה צורה של צליל בת קול.
אמנם זהו כוחו של אור חסד אל עליון, אל זועם בכל יום, שלא
תשוב שום השפעת קבלה כ"א מהנושאים הטהורים, ותפילת ישרים
רצונו, וכל הרשעה כולה, היא רק מקבלת ולא משפעת, יסוד בריה קלה
דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה.
אברהם הובטח במגן שלא תזיקהו השפעתו שהיתה שפוכה על
פני כל והולכת לרעים ולטובים, בהיותו מעין דוגמא של חסד של
מעלה, אנכי מגן לך, ובמעמקי התורה השמירה היא נתונה לכל אחד
ואחד ע"פ מדתו, ויש שהוא מוכרח להשמר שלא להיות מהנה לשום
מקום שפל, כדי שלא תשוב שום השפעה שפלה עליו, ומרוב ענותנותו
של רבי אמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, והשבת אבדה לנכרי אסורה
משום למען ספות הרוה את הצמאה, ולא מעלין ולא מורידין נכרים
ורועי בהמה דקה.
ואם החסד בנטייתו הפראית לא יכיר את עמקם של סייגי קודש
הללו, יזרח עליו אור תורה ממקור החסד הנאמן ששם המלכות נתונה,
והעולם על ידו נבנה ונתכונן, חסדי דוד הנאמנים.
דף 500
אור
השלום באחרית הימים
ט
כל הכעסנות שבעולם הבאה מצד הדרכה, במוסר, באמונה,
בדעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחים שאי-הסבלנות והקנאות
עושה בעולם, אע"פ שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה,
ובאים גם כן מחסידות חשובה וטהרת לבב, מ"מ אין זה מונע
מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם. וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות
מתוקן, וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה יבא לעולם בדרך
שלום, והדרכה מלאה נחת שלוה וכבוד.
שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת
שמעו נא המורים, שהביאה הכאת הסלע, במקום שהיה ראוי להיות
הרצון והפיוס והדבור. ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה ושל
דיוקי תורה נתערב בשביל כך כח הקפדנות. עד שהאב ובנו, הרב
ותלמידו, שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה, נעשים כאויבים
זה לזה, ואם שמכל מקום את והב בסופה כתיב, ואהבה בסופה,
אבל אין הרושם של האיבה הארעית הולך לגמרי בלא שום הפסד.
תורת חסד היא תורה דלעילא, תורת הסוד, המתגלה
לישרים על פי אליהו ביסודה. בהתבסמו כבר, והרי הוא מוכן לשליחותו
לבשר שלום, לעשות שלום בעולם, ולהשוות את המחלוקת,
לקרב ולא לרחק.
והוא בעצמו תוכן פתיחת הפה של משה רבנו שישוב לדבר אל
הסלע במקום ההכאה שעברה, וגילויה של תורת חסד בהתפרשה
ברחבה, על ידי תלמידי חכמים בדורות האחרונים, אינון דאתיין
דף 501
מסיטריה דמשה, ועל ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך
ונפרש על ישראל, ועל ירושלים, ועל כל המון לאומים, אשר יבוא
מרחוק, מאפסי ארץ לשם ד' צבאות אלהי ישראל, המלך שהשלום
שלו.
וכל אותו העומק והדיוק, אותה אש הנשמה, אשר יצאה להאיר
ולחמם על ידי כחה של הצטרפות ריתחא דאורייתא, של הלא כה
דברי כאש נאם ד', יצא אל הפעל אחרי שכבר שמשו כל אלה התוצאות
הטובות, שיצאו מזה הדרך ונסתגלו באומה בעומק נשמתה, וכבר
סבלה היא וכל העולם כולו הרבה מרתיחת אש קודש זו, יבא
באחרית הימים, ביתר שאת על ידי התפשטותה של גבורה רוחנית
עליונה מלאה עדינות של שלום ושלות השקט, ודבר שלום לגוים,
והוכיח במישור לענוי ארץ. ונצוץ אור שלום זה הולך הוא, ומוכרח
לבוא, ביחד עם אותו הניצוץ של קץ המגולה, אשר לשיבת ציון
ובנינה.
דף 502
חיי השלום
בארץ ישראל
י
המחשבות של הצדיקים, מרבי השלום בעולם, המדברים
טוב על כל בריה הן מבשמות את הנשמות כולן, מפני שהן מתערבות
בסגולתן עם כולן. והעירוב השכלי, הוא רק תוצאה מהעירוב הממשי.
ואותו המתק והנועם, שיש בנשמותיהם המקודשות של
הצדיקים, ישרי לבב, הדורשים טוב לעמם, ולכל היצור כולו, מתמזג
עם כל המציאות כולה. והכל מתבסם ומתעלה, והקרוב קרוב אליהם
מתבסם יותר מנועמם.
וממילא מובן, שעיקר הביסום מקבלים הם נשמותיהם של
ישראל.
אבל עיקר פעולה זו באה מקדושת ארץ-ישראל, המערבת בכחה
את חיי הנשמות בסגולתה האחדותית, חיי נשמות אויר ארצך.
סגולתנו
בשלום ובאיחוד
יא
יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה, ואת
אי האחדות הנפשית, סגולת עולמים היא בנו, השלום והאיחוד,
בצורתם האידיאלית, ולכן כל פיזורנו הוא רק ארעי והננו עתידים
להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ.
דף 503
שלום
הנשמות
יב
מתחברות הן ביחד מתוועדות ומתרועעות הנשמות העליונות,
שלא נכנסו עדיין בגופים, הנשמות העתידות להבראות, שוכני ערבות,
עם הנשמות שהן בגופים, אותם בעלי המעשה, מכירי הגבול, מעמיקי
החיים בכל תהומותיהם עם אותם הצפרים הטסות, קלות התעופה,
מכירות הזוהר החפשי והנחמד.
וחילוף ההופעות, שינויי ההכרות, עושה עושר, משביע ברכה,
מיפה ומשפר את העולם, את החיים ואת כל היקום, שפריר השלום
הולך ומתרקע, האור הולך ומתפאר.
התאגדות
התלמודים
יג
הכשרונות הסותרים זה את זה, עומדים הם במעמד של
נקודות שכל אחת מתגדרת בעצמה, מסתפקת במציאותה.
וכשנפש מתבססת ומזדככת ועולה במעלת התפתחותה
הרוחנית, אז הכשרונות מתקשרים זה עם זה.
ותחת אשר בזמן הפירוד ליוצא ולבא אין שלום, זה היוצא
מתלמוד אל תלמוד, מפני שדרכי הלמוד של התלמודים שונים הם
וצריך לכל אחד מהם כשרון מיוחד הסותר להכשרון השני המסוגל
להתלמוד האחר, כשהמעלה הנשמתית עולה מתאגדים
התלמודים יחד, ודברי תורה נעשים רעים זה לזה, ודודים זה לזה.
דף 504
חזות הכל
והשלום
יד
כשמציירים את הטבע והנס בתור דברים ותוכנים סותרים זה
את זה, פועל הציור על מהות האמונה, וערכי המוסר הנמשכים עמה,
פעולה שורקת, גורמת הפרעות ונסיגות ותגרות פנימיות. אבל כשהנס
והטבע מצטייר בציור של חטיבה אחת, שחלק אחד משלים את
השני, והנס בכל רום גדלו מוכר הוא בתור עטרת הטבע, חייו, נשמתו
הפנימית, ואוצר האידיאלי שלו. משתקפת ע"י השפעה ציורית זו
השקפה מוסרית ואמונית מאוחדה, שתוכן השלום אחוז בה. והשטף
הפנימי של החיים הולך על ידה למישרים, בצורה כלולה, שהיא מוצלת
מאותו הכובד שתוכן מלא נגודים גורם.
וזאת היא מדת קדושי עליון, גדולי הדעה, העומדים בסוד ד'
הרואים את חזות הכל. והנס עם כל תועפות גדלו והטבע עם כל
הסתעפיותיו בכל ערכי המציאות מתגלים ברוחם בתור חזיון שלם, שם
שלם על עולם שלם. דבר ד' במחזה ודבר ד' במראה,כה אמר ד', וזה
הדבר אשר דבר ד', אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה,
יום ולילה, שמש וירח, העוה"ז והעולם הבא, התורה והחכמה, ההגיון
והשירה, אחוזים יחד בחוברת. וכולם נותנים פאר לחי העולמים.
ומוראו עליהם וחדות אהבתו משחקת לפניהם בכל עת, משחקת בתבל
ארצו, ושעשועי את בני אדם.
דף 505
מעון
השלום העולמי
טו
יסוד הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה היא ההגנה הכמותית
של המציאות, התפשטות החיים והחסד על פרטים מרובים, אע"פ
שהתוך והאיכות מתקטן, וזהו החפץ האלהי, המתגלה ע"י אותה
ההחשכה המצומצמת של רצון אלהי, קשור בקשורים גופניים, שהוא
רצונם של צדיקים.
וזהו חוט שני, עובר במערכת היש. מצד האיכות, שהכמות
במציאותה האמיתית כבר כלולה בה, לא יש מקום לשום חידוש והויה
עולמית כלל.
יסוד החסד העליון בא להחיות רוח שפלים, להכתיר עטרת
תפארת, משירות רשים, של ריבוי כמות הנראה ומתבלט ע"י סילוק
האור האיכותי העליון. ומתוך כך מתרבה שפעת החיים של האיכות
בדירותיהם של הקטנים בעלי הכמות. ותמיד באה שאיפת האיכות,
המבטלת את הכמות מיסוד העליון ושאיפת הכמות המתטפלת אל
האיכות מיסוד התחתון, עשיה, יצירות עד אין חקר, המון בריות לאין
תכלית, אורות נאצלים נתפסים בהגיון ובלתי נתפסים, הכל הוא ממין
כמות לגבי איכות עליונה, לגבי אור ממעל כל האורות, זיו כל הזיוים,
שהמבטא מרשה את עצמו אחרי כל לחיצותיו, לומר איכות כל
האיכויות, עריגת העריגות, שאיפת השאיפות, חמדת כל החמודות
שההכחדה והכליון בהכללה ביסודו הוא האושר היותר נבחר מכל
הויה וישות, כי טוב חסדך מחיים.
יסוד ענוגי הענוגים, המנצח את כל הגבלה, כל צמצום, כל
מציאות וכל הקנאה. כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.
דף 506
וכל עוד שהרצון הכמותי, שהוא תעודת היצורים, הולך הוא
להרבות על ידה את תפוצות האורות של המקור האיכותי, האציל,
העדין, המקודש, העליון, החזק, האדיר, הנאדר, ונכסף עד אין קץ
ותכלית, הרי הוא מיסוד מעשה צדיקים, הגדולים ממעשה שמים וארץ,
אין זה קטרוגא דמאריהון, אלא השלמת החפץ ושכלול היצירה,
שותפות להקב"ה במעשה בראשית, ושמחת הקב"ה אבינו שבשמים,
בבניו, לאמר, נצחוני בני, נצחוני בני, וזמרו למי שנוצחים אותו ושמח.
אבל כאשר תאות הכמות יורדת היא, ובונה לה רשות לעצמה,
מגדל ועיר, לעשות לה שם, הרי היא מתעכרת, יורדת ונשפלת, ויוצאת
מתוך מעון השלום הנקדש, מתוך שלות הקודש, והדרת חדות
התפארת העליונה, אל המחשכים. אל הדינים הקשים, המארות
והקטיגורים, המכחישים פמליא של מעלה, וכאן חוט המשקולת
מעויין הוא, ושורש האמונה ושורש המרי כמעט שמתנגשים, וחוט
השערה מפסקת ביניהם, שהקב"ה מדקדק בה עם צדיקים, וסביביו
נשערה מאד.
דף 507
נושא דגל
השלום בעולם
טז
התגליות העמוקות, מתעבדות אח"כ בשכל, בבקורת, בהתאמה
לכל המדע, ולכל ההשקפה הבריאה של כח הרוחני הזולף באדם, ובכל
אשר ממעל. ובמיזוג החיים, של ההתגלות וההכרה, אנו באים לרוות
את תלמי כנסת ישראל, שדה אשר ברכו ד', מטל החיים הטהורים
האמיצים והמבורכים של תפארת ישראל מלאי העז, והיפעה, חמושי
הגבורה והחסד, מפוארים בתפארת הנצח וההוד, מיוסדים ביסוד
שליטה מלכותית, בהכרה מחודרה מעומק הבינה, בשיא גדולת
החכמה, המענקת החמה העליונה, וכל מקורי זהריה המחשיכים כל
אור בנצוצות בהירותם, כתר מלכות כל עולמים, שהכל מתעלה ועולה,
והכל אובד את כל ישותו, מפני יפעת גבורת חיי כל מקורי החיים
אור אין סוף, מלך כל העולמים, ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא,
הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד, אל חי העולמים, המאיר לארץ ולדרים
עליה ברחמים, שביפעת אורו אור חדש על ציון יאיר, בבחירת עם
סגולה, וגאולת ישראל, ביפעת ההזרחה ההסטורית, נחלת אבות,
בהכרה פנימית, אל עליון קונה שמים וארץ, מגן אברהם, קורא הכל
לחיים, מחיה מתים ברחמים רבים. ואמונתו בקהל קדושים, שתוכן
הקודש להם מהות חיים, שואפים לכל טוב, וצמאים לתשועה ליסוד
העבודה המתקבלת ברצון. לשם נחת רוח למי שאמר והיה העולם,
שכל החיים יודוהו, וירומם אף ינשא, בברכת השלום, המיוחדת לעם
זו נוצר לשאת את דגל השלום בעולם,ממקור השם הקדוש והגדול,
מאור פניו, שמשם הכל יונק תורת חיים ואהבת חסד, ברוך המברך את
עמו ישראל בשלום, שלום שלום כי בך בטוח, ודבר שלום לגויים
דף 508
שלום אמת בארץ, והופעת שלום ממרומים, עושה שלום במרומיו, הוא
יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. ואמרו אמן, פתחו שערים ויבא
גוי צדיק שומר אמונים.
שפה
ברורה בשכם אחד
יז
השמות של השבטים, מורה להיסוד הצרוף של כנסת ישראל
מצד קדושתה העצמית, ושבעים נפש הם כבר מצד צירופם של ישראל
לכללות העולם. כשתהיה האורה האלהית הפנימית, שהיא דוחקת את
כל הנשמות, להסתופך בצל שדי, מתגלה בעולם, יוכר שכל תנועה, בין
גשמית בין רוחנית, שנתהוה בעולם החיים והחברה לא באה כי אם כדי
להוציא את העולם מן המיצר, והצמצום האפל, שמעכב בעד האור
העליון מלהגיה אורו בשפעת רחבו האין סופי, ואז יכירו כל בני אדם,
כל העמים השונים, כל הגזעים, כל הלשונות, וכל בני הדתות,
והסגנונים השונים שבמהלך המחשבות והרגשות, שאיזה רעיון נשגב
ונאצל, ואיזו שאיפה אדירה וקדושה, היא מקפת את כולם, שערכה
הוא יותר חשוב, מצד אחדותה, מכל פרטי השינויים שישנם באופי
ההתגלות שלה על במת החיים, ואז יגשו זה לזה, כל הלוחמים, כל
המריבים והשונאים, ויתאחדו באחוה טהורה, כשיבורר הניב,
והלשון יזדכך, להוציא לאור את המצפון המאוחד בלא שום גמגום
והסתרה כלל. כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרא כולם
בשם ד' לעבדו שכם אחד.
דף 509
דף 510
דף 511
דף 512
סדר חמישי: העלאת העולם
דף 513
העלאת
עולמות וברורים
א
ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים, והעלאת עולמות.
הראשונה היא מדת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה
ברעיון יסודי זה. והשניה היא מדת יחידי עולם, ואבות עולם שאור
רוח אפינו משיח ד' זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה.
עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה
הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים.
מבררי הבירורים, אף על פי שגם בהם ישנן מדרגות, אבל כללות
כולם הוא התוכן של טוהר הכונה התכליתית של כל פעולה. והדברים
מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דבור ומעשה, בין בעניני מצוה
ומוסר, בין בעניני רשות וטבע. אבל מעלי העולמים עומדים למעלה
מהמגמה והתכלית, התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית.
לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות, ומשמש שתי רשויות לפעמים
הוא מברר ברורים ולפעמים אחרות מעלה עולמות.
מצד העלאת העולמות תוכל לבא מדרגה עליונה כזאת שאין
שום רע יוכל לפגע כלל. ומעין עולם הבא ועולם הבא עצמו מתגלה עליו, עד
שאפילו תותי עקביה ג"כ מאיר. אין עוד מלבדו, והיא מדת רבי חנינא.
עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה
לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם כבר
היו יורדים לכלל מבררי בירורים. דוקא כשחושקים להאיר את נועם
הטוב בכל ממש, ולהשביע צחצחות במקור הכל, וסוללים דרכים
שזורמים בהם תמיד חיי כל, עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת,
כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג.
דף 514
חובת
בוני עולם
ב
בעצה ובתחבולה צריכים ללחום נגד כל המניעות, שאינן
מניחות לגמור מחשבה מסודרת, הגיון משוכלל, והרגשות מפורטות.
אלה הן הקליפות של עולם התוהו, שהן עורגות אל החורבן
והשממון, הרוחני והגשמי, שהחובה של בוני העולם היא להתגבר
עליהן, ולנהל אח המחשבות והציורים הרוחניים, בכל ערכיהם,
בתכנית בנינית מסודרה, באופן שתהיה הנשמה מתדמה ליוצרה,
לבנות תמיד עולמות משוכללים, מלאי עוז ואומץ, חן ותפארת.
בעור
החמץ הכללי
ג
ביעור החמץ, המסמל את הביעור של כל מיני הכיעורים
הנפשיים, מן הכלל ומן הפרט. יש בו צד פרטי, מיוחד לאדם עצמו, וצד
כללי, ההולם את הכלל, מצד אותו החיוב של הערבות המיוחדה
לישראל, ומעורבה ג"כ בכל העולם כולו, מפני הפעולה הישראלית,
הראויה להיות מקפת את כל האנושיות.
ולעומתם נמצא חובת ביעור חמץ שלו, וחובת ביעור החמץ,
שקבל עליו אחריות, בין של ישראל בין של נכרים.
דף 515
הקדושה
הטבעית המפרנסת האמות
ד
בחודש תשרי מתגדלת היא בנו הקדושה הטבעית יסוד עריגת
האמונה על-פי מקוריותה הנפשית. ומזה מתפרנסים כל העמים
כולם פרנסתם הרוחנית. שבעים פרים כנגד שבעים אומות.
אמנם הננו מעבדים את הטבעיות הזאת ע"י הופעת הקודש
הפנימי של אור המצוות, והטבע הולך ומשתכלל בשכלולו העליון, רז
הנסירה של דו פרצופים של אדה"ר, עד שמיני עצרת שמופיע בו
האור הישראלי המיוחד שאין לזרים שום חלק בו. הכל למעלה מן
הטבע. עשה לי סעודה קטנה שאהנה ממך.
התעלות
הכל ממקור התורה
ה
מתוך שהתורה נובעת היא, לכל פרטיה, ממקור הרוחני העשיר
והאיתן של כל העולמים כולם, הלומד אותה לשמה מתאגד
ומתתמם עם כל החי והטהור היש בכל מלא עולמים. וחיי עולם,חיי
קודש נצחיים, הולכים ונמשכים עליו, ומברכתו הכל מתברך, ומעילויו
הכל מתעלה. והרי הוא הולך ומשתחרר מהכבלים של ההשתעבדות
הגבוליים של השכל האנושי, ושל הלקותות המוסריות, שהן נובעות
מצמצומיו, ונעשה צדיק וחסיד ישר ונאמן.
דף 516
יפעת
גלוי המצוות
ו
קודם שיבא העולם החדש, שיהיה לו מגע באותו האור
העליון, שיהיה שייך לומר בו פנים של מצות בטלות לעתיד לבא, יתגלו
המצות בהוד סגולתם, בכל הודם ונועמם הפנימי, בתפארת החיים
הממשיים שבהם, וכל העולם כולו ישתומם למראה גדלם ויפעת
כבודם, וכל ישראל יתדבקו באהבתם בכל לב, בעצמיות הטבע האלהי
שבהם, ומרוב אהבה וחשק יתקשרו בקדושת כל המצות כולן, ורזיהן
בפועל ובמעשה יגלו אליהם מרוב שמחת גילם בעשייתם, ומאוירא
דארץ ישראל המחכים יופיע אור קודש כליל חכמה על כל הנשמות
בפרטיות ובכלליות, להתענג על יקר תפארת דעת האמת שבחיי נועם
וקודש של סגולת המצות, ואם הקדושה תמלא בשפעתה בעולם עד כדי
המדה של התעלות קודש המביאה לבטלותן של מצות, יהיה זה דוקא
אחרי תקופה ארוכה מלאה אהבה וחשק, מלאה אמונה קדושה ודבקות
אצילית אלהית טבעית. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה, ואז
כשתוקף הקודש ימלא, וכל חזיון יגלה, אין לנו שום הבדל באיזה צורה
יהיה המעמד המרומם, אם בצורה שהמעשיות תובעת בו את תפקידה,
ומניחה מקום לרישומה, כמ"ד אין מצות בטלות לע"ל, או בצורה
שהמעשה כולו בכל סגולתו בלוע יהיה בהדרת יפעת תשוקת הרגשת
הנועם האלהי העליון בשפעת קדשו, ותמימות חמדתו וזהו כמ"ד
מצות בטלות לע"ל. אבל לעולם לא יבא מעמד עליון זה כי אם אחרי
שיוקדם לו מעמד של תחיה תורנית מצותית שלמה בכל הוד יפיה,
בתשובה מאהבה המקפת את כל האומה כולה, ופועלת ג"כ על כל
דף 517
העולם, עד כדי השפעה על גרים גרורים, ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי
לעם וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך, ונחל ד' את יהודה חלקו על
אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים, הס כל בשר מלפני ד', כי נעור
ממקום קדשו.
המצות
טבע קבוע לאדם
ז
המצות יפתחו את הטבע האנושי, עד שיעשו הם בעצמם טבע
קבוע לאדם, וכמו שהתרבות האנושית משתדלת שקניניה הלימודיים
יעשו כטבע קבוע, ככה התרבות האלהית עולה היא הרבה למעלה
בשאיפתה של חידוש הטבע האנושי למדה אלהית עליונה שהיא
תטביע דרישה פנימית על כל התורה כולה, ושכר מצוה מצוה.
דף 518
בריאות
ישראל להעלאת העולם
ח
כשעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו, תתגבר ותתחזק
הקדושה בעולם. כשילדי ישראל יהיו חזקים בריאים ומוצקים, יהיה
אויר העולם קדוש וטהור. כל תוכן גשמי של צדיקים מעלה את
העולם כולו ברוחניותו. ואין צדיק בעולם שיגיע לקרסוליה של
כנסת ישראל כולה. ומובן בזה, שהבריאות, והיתרון הגשמי של
כללות ישראל זהו היסוד לאור העולם, לקודש העולם, לגילוי
האלהות בעולם, לטהרת המדות, לרוממות הצדק, והופעת המוסר
בנצחונו בעולם.
ביחש לחיבורו של כל יחיד עם כללות האומה, כל אחד
מישראל הוא צדיק וקדוש, כל דבר גשמי ישראלי הוא מוכן
לקדושה ואצילות עליונה.
פיתוח אומץ הגופני שבישראל יוציא מן הכח אל הפועל אימוצי
נשמה נפלאים. ואורה העליון של תורה ימצא את הבסיס האיתן הראוי
לו ויקומו לנו מאורי עולם, אנשי רוח אלהים, כבירי כח, שרים
עם אלהים ועם אנשים ויכולים להם.
דף 519
אחדות
עולמים בארץ ישראל
ט
האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני, והשכלי, עם
העולם החומרי, המעשי, הטכני, והחברותי, מתבטאת בעולם ע"י
ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו
הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית, לכל תפקידיה.
ערך הדיבור המיוחד לישראל, שברכתם ברכה וקללתם קללה.
הוא מכונן על יסוד גילוי חדש דנא, אשר מוכרח הוא להפליא את כל
העולם בחידושו, ולהוציא את האמרה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול
הזה, מכל עם ולשון, בהגלות סגולת התחיה הישראלית בארץ ישראל,
בכליל תפארתה.
תקון
העולמים השלם בתקון ישראל
י
משה הוא איש האלהים, בעלה דמטרוניתא, כל תיקוני עוה"ז גם
הג"ע ותיקוני הנשמות בכללם, אינם כ"א דברים טפלים למאוייו
הנצחיים, כ"א התיקון השלם של העולמים כולם, שא"א להם
לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא, כ"א ע"י תיקון העולם שע"י
ישראל. כל מה שנתבע מצד התיקון הכללי של כל העולמים, נדחים
התביעות של כל כללות העולם המוגבל, וכל הופעותיו, גם הרוחניות
שברוחניות. יעקב קבע לו מגמת העולם המוגבל בכל הוד גדולתו ביפיו
הקדוש בעזוז מוסרו בנצחיותו בשלמות נשמותיו, ביתא דלתתא, אבל
דף 520
משה ביתא דלעילא הוא עלמא דיליה, אלא שכ"כ מתאימים הם
העולמים עד שכל הצרכים דלתתא מתמלאים ככל דייקנותם ע"י
המגמה של בנין ביתא דלעילא, בכל ביתי נאמן הוא.
ישראל
מרכז העולם
יא
מהרה יתקיים בנו, שמעו עמים ירגזון, מהרה יוסר המסוה
מהעולם, וידעו כי עם ד' אנחנו, כי יד ד' עלינו לטובה. כי מרכז העולם
ומרכז האנושיות אנחנו, כי אמת גלויה ובהירה היא כל התכונה של
הנבואה, המספרת כל כך בשבח הנצחי של ישראל.
יפלו כל מגדלי התוהו אשר הוקמו על יסוד המארה של עזיבת ד'
את ישראל, ינפצו עלי סלע כל סלעי המגור של המאיימים עלינו לאמר,
עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה.
ידעו כל באי עולם, כי אהבת עולם היא אהבתנו, ידע כל התבל
הנאור עם כל חכמותיו, עם כל המודרניות שלו, עם כל ספיקותיו, עם
כל שקועו החמרי, עם כל מסותיו הנסיוניות, עם כל חופש דעותיו,
שאכן אחת היא האמת העומדת לעד, ואמת זו חקוקה היא במצחה של
החיה השמימית, המתהלכת על הארץ, בתבנית גוי ששמה ישראל.
ידע כל העולם, כי אנחנו הננו שורק כלה זרע אמת, וכל יד עמל
ותלאה תקצר מלהפריע את תחייתנו וגאולתנו. וידעו ויכירו כי צור
ישראל מושיענו וגואלנו אביר יעקב.
דף 521
התגלות
תפארת ישראל בהקשבה הכללית של כל היקום
יב
התגלות תפארת-ישראל, אומה שכולה היא כסיס ונר
למאור העליון של ההתגלות האלהית העליונה הטהורה המאירה ממעל
לכל עולמים, ומחיה כל עולמים, באור עולם, המביאה ע"י הויתה,
מציאותה, תכונתה, אצילותה, המתגלם בכל סעיפי פרטיותיה, אישיה,
מאורעותיה, עליותיה, ירידותיה, כשרונותיה, מגרעותיה, כינוסה,
פיזורה, הארתה וחשכתה, בכל מכל כל, כל אשר בפנימיותה וכל אשר
מחוצה לה, הכל מסונף עמה, והכל מוביל ומחיה מנהיג ומרכז, מאיר
ומתמם על ידה את החזיון העליוני, את אור חי העולמים תאות כל נפש,
חמדת כל עולמי עולמים, תשוקת כל בריה, ותקות כל מעשה וכל
מפעל, אומה שכל התולדה העולמית אשר לעמים כולם, ושכל יצירת
עולמים מראש ועד סוף ברוחה הם ספונים, שעדנת עדני עדנים אשר
ברוח כל יציר וענוגי חיי עולם אשר בכל נחלי עדנים, והמערכות
הולכות בהוה כמו בעבר ובעתיד ברוח אחד ומיוחד, ובקרב כל נשמה
מבניה הכל פועם, הכל מתרכז בגלוי ובסתר, התגלות אור ישועתה
ישועת עולמים, ישועת חיי עולמים ויפעת בהירת אור כל נשמת היקום.
פדיית גוי ואלהיו המתגלה בצפיית ישועתה, מחיה היא כל מקום אשר
שמה תגיע, כשהיא מאחזת את הטבע, את ההגיון, את החריצות
המועצית את משטרי עם ועם ואת חוקי החברה האנושית, המיוסדים
גם הם בחוקים אחוזים ביסודות עולם אשר ממעל ומתחת להם. הרי
היא מחיה ומעודדת מטהרת ומקדשת את כל שורש עיוות החיים הולך
ומתישר, המציאות מתאחדת ומתכוננת לעתידה העולמי, והעולם הולך
דף 522
ונגאל. הרצון הפנימי של כל חי וכל אדם, של כל עולם וכל יצור,
מתאזר בכל גבורתו בחופש עליוניות אשר לממשלת עולמים.
וההקשבה אמיצה היא, וריכוז נפלא, בתנועה אחת, ברעיון אחד, בציור
אחד, במילול חי, ובסידור טמיר, הכל עולה וכולל.
בתוך המון רבה של פועלים רודפים ונרדפים נחפזים והומים,
כואבים וצוהלים, בהירות אור חיים נוצצת מנשמת כל החיים,
ובהתבלטה הכל שב וחי. יצירת אורו של משיח מראש מקדם,
והתגלותו מתוך כל פלגות המסיבות הטמירות והגלויות, מאגד ומקשר
את העולם למכונו, וכל תבואת הדורות בעבר צצים ופורחים בשדה
אשר ברכו ד', הטבע וחוקותיה מקשיבים, שומעים קול הקורא,
בפנימיות רוחו חי אור פנימי של ראשית המחשבה, וברוח אמונה
מתקדש כל המרחב, שמאמין בחי עולמים וזורע. בדיבור אל הסלע
שיתן מים להשקות עמו בחירו, הכל קושב רב קשב, ובהכאתו התסיסה
מתהוה, הציורים סותרים זה את זה, ומערכת המלחמה מתיצבת. ויקציפו
על מי מריבה וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו. אמנם באר ישראל
שוטף ונוזל, והפלגים השוטפים יביאו כל הרפואות, על גוי ועל אדם,
על גויות ועל נשמות גם יחד, ורוח אלהים חיים המפעם בחכמת
ישראל, אשר כל נפש ישראלית היא חלק בהתגלותו, יקום ויפוח ברוח
אדיר וחזק, ודבר ד' החי, יחדור ויתעודד, וההקשבה הכללית של כל
היקום תקום ביפעתה. אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת, אז
אמרתי הנא באתי במגילת ספר כתוב עלי, במטה אלהים דא קולמוסא,
וחכמת סופרים תפרח ותגאל מסרחונה, מריח מים תפריח, לריח שמניך
טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך.